הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת השמינית – יום שני כ״ח אייר תשל״ד 20 מאי 1974 – הודעת הממשלה על התקפת המחבלים במעלות ובסביבתה – דיון

בעמדנו בפני התקפת דמים של נאציסם מחודש על תושבינו, על נשותינו וילדינו, עלינו לדעת איך להדביר אותה. הדרך היא במתקפה מתמדת. אילו פעמים אמרנו מעל הבמה הזאת, אדוני היושב-ראש, בשנים האחרונות, מול מעשי הרצח ותכניות ההשמדה הללו נשתחרר מן הפילוסופיה של התגמול. הם הורגים בנו ואנחנו מגיבים. אין עוד ללכת בדרך הזו, כי אם נלך בה, כאילו בין תגמול לבין תגמול אנו משלימים מראש עם שפיכת דמי נקיים. נניח שבשנות הארבעים היה לנו נשק, חיל אוויר, ארטילריה, כלי מלחמה אחרים, והיינו יודעים היכן למצוא את הימלר או את אייכמן, או את אנשי הגסטאפו, את אנשי ט.א. או ס.ס. — מה היינו עושים? הם היו מוליכים רכבת לאושביץ עם ילדים שלנו ואנחנו היינו פוגעים בהם באיזה שהוא מקום. ואחר כך מה היינו עושים? — ממתינים עד שתלד רכבת אחרת. אין ספק בלבנו כי אילו אז היה נשק בידינו היינו מכים במרצחים הנאצים בכל כוחנו יומם ולילה, בכל מקום, בכל שעה. כי הן רק בדרך זו יכולנו להציל את אחינו, אחיותינו, תינוקותינו. הוא הדין בימים אלה.

גדולי עולם חייבים להבין את הצעדים שאנחנו נוקטים כדי שלא ירצחו תינוקות דבית-רבן. אז לא יהיה צורך שישלחו לנו ביטויי השתתפות בצערנו.

דרושים גם אמצעי בטחון מבית. אמנם כן, לאחר מה שקרה יש לתת נשק בידי האזרחים, בידי אזרחים המאומנים בשימוש בו. לא ייתכן, גברתי ראש הממשלה, שבארץ ישראל יהיו פוגרומים וצריך שבכל מקום יעמדו אזרחים על המשמר. אזרחים מאומנים בשימוש בנשק יש לנו לאלפים ולרבבות והם אזרחים אחראים. דרושה כמובן ביקורת, אבל אנחנו יכולים לסמוך עליהם כדי שלא תחזור עוד פרשת הדמים האיומה.

שלישית, דרוש ארגון מיוחד ללחום במרצחים הנאצים האלה, אירגון ממלכתי. שום אירגונים פרטיים. המיפנה ההיסטורי בתולדות העם היהודי חל עם הקמת מדינתנו, חידוש עצמאותנו, מאז המדינה היהודית חייבת להגן על כל יהודי — על חייו, על חירותו ועל כבודו. אבל המדינה חייבת להקים את האירגון המיוחד הזה ולקיימו כדי שכל נאצי יידע — הוא לא יוכל עוד לשפוך דמם של תינוקותינו. בראשו — דמם.

אדוני היושב-ראש, היום הוא יום שיחרור ירושלים. יום גדול, יום אדיר בתולדות ישראל. צריך להעלות אותו על ראש — גם יגוננו ודאגתנו.

לפני שבע שנים נעשה המעשה האדיר בהיסטוריה של עמנו וזכינו לשחרר את ירושלים, שהיתה לעיר שחוברה לה יחדיו. יהי רצון ועמנו יגבר בזכות אהבת ישראל וארץ-ישראל, שבשמה הלכו חיילינו ללחום על שיחרור ירושלים, על המשבר העמוק הפוקד אותו בימים אלה, ונדע כולנו לעמוד על זכותנו לירושלים ולארץ-ישראל.