כנס מיוחד של הכנסת הישיבה הארבע-מאות-ושישים-ואחת של הכנסת השביעית – הודעת הממשלה על המצב – דיון
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת כ' תשרי התשל"ד, 16 באוקטובר 1973
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
מי הוא זה הצבא הסדיר ? הרי הם ילדינו, הנערים שהחלו בחייהם, הצעירים אשר לא ידעו גלות מהי, לא טעמו טעם נכר ועבדות, אשר הורתם ולידתם בחירות. הם עמדו מול אויב אכזרי, מבקש נפשם ונפש עמם, עד אשר באה תגבורת. כולם קדושים, כולם גיבורים, כולם כזוהר הרקיע מאירים ומזהירים.
אופוזיציה בבית נבחרים של מדינה חפשית ודמוקרטית מבטאת את השוני, את ההבדל בהשקפות, בהערכות, במסקנות. זה תפקידה הממלכתי, זו חובתה הלאומית. אולם יש יום שבו האופוזיציה מביאה לכלל ביטוי את האחדות הלאומית. זה היום. החל מצהרי יום הכיפורים, כאשר עמדנו בתפילת "יזכור" והתייחדנו בלבותינו עם אלה שאינם עוד, עם אמהותינו ועם אבותינו ועם אחיותינו ותינוקותינו, אשר נרצחו ונטבחו ונשרפו חיים ונטבעו והובלו על-ידי אויב משמיד, נוכח אדישות העולם כולו ממזרח וממערב גם יחד, אלי כל המיתות המשונות בלבה של אירופה; כאשר עמדנו בעיצומה של תפילה זו שאין קדושה ממנה ביום הקדוש ביותר לישראל ונמסר לנו על-ידי ראש הממשלה והשר גלילי על כוונת האויב, מצפון ומדרום, לתקוף אותנו ולנסות להגיע ללב הארץ בהסתערות שריון — מאותו רגע גמלה החלטה בלבנו לדחות את כל השאלות, ואכן יש שאלות, לגבי מה שנתרחש בין כסה לעשור וביום הכיפורים, עד לאחר הנצחון, עד לאחר שיהיה ברור לכל שישראל שב וגבר על אויביו. לא סטינו בכל עשרת ימי הלחימה מעמדה זו. לא נסטה ממנה.
אין עוד ספק: בין השמדתנו לבין המגמה של אויבינו עומדים רק כוחותינו. לא כן אם אנו, במלחמת הגנה קדושה ומקדשת, נמגר את מכונת המלחמה של אויבינו. שום רע לא יאונה לעם המצרי ולא לעם הסורי. הם יחיו, הם יחיו בשלום. ואת כל הטוב הניתן בימינו הם יכולים לקבל. אין איש בישראל הרוצה לפגוע באיש, אשה וילד של מצרים או של סוריה או של מדינה ערבית אחרת. זה ההבדל המוסרי, הגורלי, ההיסטורי.
הקו בין עמים לוחמים שאחד מהם תקף, הרס, הרג, שפך דם, ואילו מהצד השני נשפך דם גיבורים קדושים כדי למנוע את התוקפנות ואת מזימת ההשמדה — הקו נקבע בתהליך הדיפת האויב התוקפן.
