הישיבה הארבעים-ושבע של הכנסת התשיעית יום שני, י"ח כסלו תשל"ח 28 נובמבר 1977 – הודעה מדינית מפי ראש הממשלה

יום לאחר מכן נמסרה לי הודעה כמוסה שהנשיא סאדאת מבקש לבוא אלינו במוצאי-שבת. ומקהיר הגיעתנו השאלה באיזו שעה הוא צריך או יכול לבוא, למען לא תחולל השבת. תשובתי היתה: בין השעה שבע-וחצי לשמונה בערב.

להווי ידוע, אדוני היושב-ראש, כי מדינת היהודים מדינתנו, והיא תכבד את השבת לעיני כל העולם. ולכן גם הנשיא סאדאת הבין שאם הוא רוצה לבוא אלינו במוצאי-שבת, צריך לחשב את הזמן כך שאנחנו, למען הכן את קבלת-הפנים, לא נחלל את השבת.

הדברים שנאמרו בפומבי, אם מעל הבמה הזאת, אם בבניין הכנסת, אם מעל מסכי הטלוויזיה, ידועים לכול ואין צורך לחזור עליהם, אבל היו גם שיחות אישיות בין הנשיא סאדאת וביני, בין חברי המשלחת המצרית ובין חברי המשלחת הישראלית. אדוני היושב-ראש, אווירה איננה קובעת, אבל היא חשובה. ואני מבקש לבשר לבית שהאווירה שבה התנהלו שיחותינו הפרטיות היתה חמה, לבבית, אנושית. השיחות התנהלו בגילוי-לב. כל צד קבע את עמדתו, שום צד לא ניסה למצוא חן בעיני הצד השני על-ידי התכחשות לעמדתו. איך אמר הנשיא סאדאת? — ״אני מבקש להניח את כל הקלפים על השולחן״. וכך דיברנו איש עם יריבו, איש עם רעהו, בכנות, וכל שיחותינו הסתיימו באותה הודעה חרישית הדדית: לא עוד מלחמות, לא עוד שפיכות דמים, לא עוד איומים.

היום יש מצב ששתי הארצות, שתי ממשלות, הבטיחו והתחייבו באזני כל העמים שלא נשתמש עוד בנשק איש נגד רעהו. יש בינינו חילוקי-דעות — נבהיר אותם במשא-ומתן. זוהי ההודעה ההדדית החשובה ביותר, וכפי ששמתם לב, הנשיא סאדאת אישר אותה בנאומו גם לפני הפארלאמנט שלו.

אנחנו רוצים שהשלום יהיה בינינו ובין כל שכנינו. ושוב, יישמעו הדברים בדמשק, וברבת-עמון, ובבירות, ובבאגדאד, ובכל בירות ערב מן האוקיינוס האטלאנטי ועד המפרץ הפרסי: איננו רוצים להכניס שום טריז בין מדינות ערב, ואנחנו לא הצענו לנשיא סאדאת, כשהיה בירושלים, חוזה שלום נפרד עם מצרים. אנחנו רוצים שלום בכל הגזרות ובכל הגבולות ועם כל שכנינו. אף-על-פי שהיום בחלק מהעולם הערבי עוברת סערה, ויש כאלה מתוך אותו ארגון, שעוד לא קם שפל כמוהו בתולדות האנושות מלבד הארגונים הנאציים, המאיימים היום על חייו של הנשיא סאדאת, אף-על-פי שמשתוללת ומתחוללת סערה כזאת, אנחנו מוצאים לנחוץ ולאפשרי, לזכותנו ולחובתנו, לקרוא לנשיא אסאד להחליט על שיחות שלום עם נציגי ישראל, אם בירושלים ואם בדמשק, אם בז׳נבה ואם בכל מקום אחר, כפי שיציע, כי אנו רוצים בשלום עם סוריה, איננו רוצים עוד פגיעות בילדינו בעמק, ואיננו רוצים עוד שייפגעו ילדים סוריים. ואנחנו רוצים בשלום עם המלך חוסיין, כדי שנוכל לבנות את חיינו יחדיו ולחשוב כיצד לתת תקופה חדשה לארץ הזאת. מובן מאליו, לא פחות מזה אנו רוצים להשכין שלום-קבע עם לבנון. הגבול בין לבנון ובין ישראל היה במשך שנים השקט בגבולותינו. באחרונה לא כן. ואנחנו גם חייבים היינו, כפי שנוסיף להיות חייבים, להגן על המיעוט הנוצרי לבל ייכחד בידי בני-בליעל. אנחנו מציעים לכולם לשגר משלחות

ראיתי עתון, שבועון מפורסם, ומשני הצדדים יש בו תמונות — הנשיא סאדאת מחזיק בזרועותיו את נכדו בן השנה ומן הצד השני אני מחזיק את שתי הנכדות שלי. אדרבה, התבוננו כל באי עולם בילדים האלה, מצד שמאל ומצד ימין. זו האנושיות, זו הנחמה, זה מאור העיניים, ואין הבדל בין יהודי ובין ערבי, בין ישראלי ובין מצרי. למען הנכדים שלנו, למען כל ילדי ישראל, למען כל ילדי מצרים נעשה שלום.

הייתי בוושינגטון ושם דיברו איתי מלכתחילה על ״פלשתיניאנס״. אמרתי לאנשי שיחי, עם כל הכבוד: "פלשתיין" זה שם של ארץ. "There are Palestinian Arabs, there are Paalestinian Jews" - כך אמרתי. ואני יכול לבשר לך שבנייר-העבודה שהוסכם בין ארצות-הברית וממשלת ישראל כבר כתוב במפורש Palestinian Arabs וזה נכון. בעברית: ערביי ארץ-ישראל, ובאנגלית Palestinians Arabs ואת ואני יחד אנו Palestinians Jews ובעברית: יהודים של ארץ ישראל.