המשק הקרוי פועלי
מראה מקום:
כ"ט אדר התשי"ח, 21 במרץ 1958
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אם נניח כי המשכורת הממוצעת בתנובה היא של שלשת אלפים לירות בשנה, יוצא כי מנגנונה, העוסק מעיקרו בתיווך, עולה בין 11-12 מיליון לירות. מנין נוטלת, או קוטלת, או קוטפת, תנובה את הסכום העצום הזה? את התשובה יודע, בשורה הראשונה היצרן, החקלאי, המקבל מן הקונצרן המתווך, כפי שנמסר לי, פחות מ-25 אחוז, לעתים פחות מ-2 אחוז, ממחיר תוצרתו בעיר. אחריו בא הצרכן, המשלם פי שלשה, או פי ארבעה, ממה שמקבל עמיתו, היצרן. לצידם ניצב עם רב של עובדים, פועלים, בעלי מלאכה, סוחרים ותעשינים. עליהם מוטלים, במישרין ובעקיפין, מסי שיווק. הם משלמים; תנובה פטורה. לפנינו, איפוא, דוגמא של ניצול משולש. היצרן מקבל פחות מדי; הצרכן משלם יותר מדי; כל אזרח נותן במסים יותר מכפי שהוא חייב.
נבואתו של מרכס לא התאמתה. החיים לא הותירו ממנה אלא את זכרה. אולי משום כך מכריזים, באיחור כה רב, אנשי אחדות העבודה, כי הם אינם חושבים עוד כמרכס, באשר לו היה חי בימינו, לא היה חושב, כפי שחשב בימיו. עובדה היא, כי בארצות המפותחות באה במקום התרוששות המונית, עליית רמת חיים כללית. לא היו בהן מהפכות, הן פרצו בארצות הלא מפותחות. רקען הכלכלי היה אפל, אך סיבתן המכרעת הייתה דווקא מדינית, נפשית. השאלה, מדוע דרך רשעים צלחה, חלה על כל התקופות, על כל המשטרים, על כל העמים. תשובה מידית אין. נחמה נצחית יש. איש בער לא ידע וכסיל לא יבין זאת: בפרוח רשעים כמו עשב ויציצו כל פעלי אוון- להישמדם עדי עד.
בינתיים בא תור הסוציאליזם, ומה הוכח? השוויון פרח ממנו ואיננו. את זאת למדו כל יושבי הקיבוצים, שקראו את ראשי הפרקים של מר יערי. בעצם, הם יודעים זאת, גם בלי הפרקים... אבל הוכח גם משהו יותר חשוב. לא זו בלבד, שהסוציאליזם המתגשם לא נתן שוויון: הוא אינו יכול לתת אותו.
הפעולה הכלכלית, מעבר, או מעל, לסיפוק הצרכים הראשוניים של האדם, דורשת גורם מושך, incentive, בלע"ז. מהו הגורם הזה? הוכח בעליל, כי לגבי רובם של ילודי אישה, אין הוא אלא הטבת תנאי החיים להם, לרעיונותיהם, לילדיהם. במשך שנים רבות, הישלו את נפשם רבי ההלכה הסוציאליסטית, כי אפשר לה לחברה בלי הגורם הזה. אחדים מהם סברו, כי יספיק שבח, במקום שיבוח: אחרים הניחו, כי הכפייה תענה הכל.
הכל יודעים, כי הסוציאליזם מביא עמו רודנות ופחד ועוני ובילוש וביורוקרטיה וצביעות ושחיתות. אבל אם אפילו אינו מבטיח עוד שוויון, מה טעם בכל מכונותיו וצרותיו? ותוהים הפועלים בישראל. הם חופשיים יותר, הם נבונים יותר, ואף הם רואים.
