הישיבה הארבע-מאות-ושמונה-עשרה של הכנסת השביעית – יום שלישי, ח' ניסן תשל"ג 10 אפריל 1973 – הצעות סיעות גח"ל, הרשימה הקומוניסטית החדשה והמרכז החפשי – להביע אי-אמון לממשלה

דברי הכנסת: מליאת הכנסת
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
דברי הכנסת ח' ניסן התשל"ג, 10 באפריל 1973

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

כלום אינם ידועים לכם יחסי הכוחות הפרלמנטריים? הצעתכם תידחה. ידועים, אבל מי שמשמיע טענה זו מגלה חוסר ידיעה, בוודאי הבנה, בהליכים פרלמנטריים. הצעת אי-האמון, מעיקרה, תכליתה להסב את תשומת-לב האומה לדבר חמור, במעשה או במחדל, של הממשלה.

אל תוסיפו עוד להטעות את העם בשאלה יסודית כל כך. משאת-נפשנו של כולנו, ללא יוצא מן הכלל: שלום. אין כל קשר בין הבעיה ההיסטורית המוסרית של רכישת קרקע בארץ-ישראל לבין סוגיית השלום.
אולי זוהי השאלה העיקרית, הזכות. והרי היא יסוד קיומנו, היא מהות צידקת ענייננו. אם אין לנו זכות על וארץ-ישראל, אנחנו כובשים לא רק ביהודה ושומרון; ואם יש לנו זכות על ארץ- ישראל, אנו שבים, פודים, משחררים גם ביהודה ובשומרון.
רוצה להפנות את תשומת-לבך לכך שיש זכות לעם היהודי על ארץ-ישראל מבחינת הבעלות, הריבונות, ויש זכות לבני הלאום הערבי, המוכר על-ידי כולנו, מתוך שיווי זכויות, לחיות בארץ-ישראל, במדינת היהודים. זוהי הציונות... זהו ההבדל המהותי. איננו רוצים לנשל שום ערבי. כדי שיהודים ירכשו קרקעות ביהודה ושומרון, לא צריך להוציא משם שום ערבי.