הישיבה השלוש-מאות-ושישים-ושש של הכנסת השביעית יום רביעי, ח׳ טבת תשל״ג 13 דצמבר 1972 – הצעה לסדר-היום – מדיניות הממשלה ופעולותיה בשטחים יהודה, שומרון ועזה
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
לפעמים אני עומד, אדוני היושב-ראש, כולי תדהמה. מה קורה ליהודים, מה קורה לציונים? אבותינו התפללו "ותחזינה עינינו בשובך לציון ברחמים". האם ציון היא רק ירושלים? כל איש יודע שציון היא ארץ ישראל. במשך דורות נשאו תפילת מקודשת ומקדשת שכזאת, כאשר לא היתה לנו פה כמעט דריסת רגל. מה היה כוחנו? נכון, מעולם לא עזב העם היהודי את ארץ ישראל. אבל אני מדבר על הכוח המספרי, הצבאי, הכלכלי… מה היה כוחנו אז? האם אי-פעם ויתר עם ישראל על ארץ ישראל, על יהודה ושומרון? בגולה עלו על כך על המוקד. מה, הגעגועים של אבותינו אינם אומרים לנו כלום? והציונות? מה אמרה הציונות? ...בשנת 1927 החליטה הוועידה של "השומר הצעיר" כי מטרת הציונות היא לרכז את רוב העם היהודי בארץ ישראל. הם אפילו הוסיפו "וסביבתה" — אני לא "אימפריאליסט" כמוהם - בארץ ישראל. את רוב העם היהודי לרכז בארץ ישראל. זו החלטת "השומר הצעיר"... ארץ ישראל המערבית בידינו, וציונים אומרים: הבה נחלק אותה, אנחנו חייבים לחלק אותה, אנחנו צריכים להביא לחלוקתה, ליזום את חלוקתה. איזה פרדוקס?
