בנימין דריפוס ודוד זולא

אחת מזכויות היסוד של כל אדם, אף אם אין היא כתובה בשום מגילה, היא לשמו שלו. נכבד גם זכות אנושית ואזרחית זו.

השררה, שהיתה זמן רב בידיו, והחנופה המבעיתה שהקיפתו, העבירו את מר בן גוריון על דעתו. הוא, כפי הנראה, משוכנע, כי הוא זכאי לדרוש עונש לממשלה ובית נבחרים, שלא קיבלו, או משום שדחו, את דעתו. הוא גם היום אינו תובע לבדוק מי (כן) נתן את ההוראה... אלא לחקור את הממשלה ובעקיפין את הכנסת, שהימרו את פיו. בעקבות סיעת תנועת החרות הודו כבר רבים, בכנסת ומחוצה לה, כי זוהי דרישה שלא תתקבל על דעתו של מי שהיא מנת חלקו. אבל הדרישה הפראית אינה מקרית. עצם הקמתה של וועדת חקירה מעין זו כבר היתה מטילה ספק וצל לסימן שאלה במעמדה של הממשלה ושל הכנסת גם יחד.