הישיבה המאתיים- ושבעים- ואחת של הכנסת השביעית יום רביעי, א׳ אדר תשל״ב 16 פברואר 1972 – הפגיעה באבני הכותל המערבי – הצעות חברי -הכנסת בגין, רפאל, אביזוהר, כהנא, שוסטק, אבנרי, לורנץ
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אדוני היושב-ראש. אומות העולם אומרות ״כותל הנהי״. אנחנו היהודים מעולם לא קראנו לו כך. אנחנו תמיד אמרנו, גם בגולה, אף בשפתה, ״הכותל המערבי״, כלומר חומת המגן החיצונית לבית תפארתנו.
אבל זה נכון שבמשך דורות, במשך תשע-עשרה מאות בשנים, ספגו האבנים המקודשות והמקדשות האלה את דמעותיהם של בני עמנו, על הבית שנחרב ועל החומות שנותצו, עדות לגדולתנו בימי קדם, אות לשואה שבעקבותיה באו על עמנו כל השואות הנוראות בתולדותיו.
אולי ראיתם, חברי הכנסת, את חפירת וורן מלפני מאה שנים ומעלה. די להציץ לתוכה, אף לאורה הקלוש של מנורה מהבהבת, כדי להעלות לנגד עיני רוחנו את כל הגדולה והתפארת של אותה חומת מגן אשר ניצבה מסביב לבית, אחת היצירות המופלאות בתולדות אנוש, גם על-פי עדותו של יוסף בן מתתיהו. אבל מהצד האחר אולי הספקתם לראות גם את שתי האבנים הגדולות שהיו חבויות במשך דורות רבים מתחת לאפר ועפר ושהוטלו לצד הכותל הדרומי על-ידי הכובשים הרומיים, למטה, בחמת זעם; והיתה חימה והיה זעם של הכובשים, כפי שתיאר אותם ההיסטוריון שלהם טקיטוס בקבעו שרק היהודים לא נכנעו והזעם על אי-כניעתם גבר והלך ברומי.
ביום כ״ח באייר תשכ״ז שבנו לירושלים ולכותל המערבי. הכנסת חוקקה לאמור: הממשלה רשאית להחיל את המשפט, השיפוט והמינהל של ה מדינה על כל חלק של ארץ -ישראל כפי שהיא קבעה בצו. בעקבות חוק זה הוזלנו את משפט המדינה על החלק המשוחרר של ירושלים. בערים, מחוץ ומבית, קראו לזה "סיפוח". הבל ורעות רוח. אין מספחים אדמת מולדת. לא ירושלים ולא שום חלק של ארץ-ישראל - המונח ״סיפוח״ אינו חל עליהם. התוקפן, הפולש, הכובש ביצע מעשה סיפוח. המעשה בוטל מעיקרו על-ידי גירוש הפולש מארץ-ישראל המערבית, מנחלת אבותינו.
האמת פשוטה היא: שבנו לירושלים, וצנחנינו הוסיפו ביום ההוא את דמעות החייל העברי לדמעותיהם של אבותינו במשך דורות רבים. מה גדול היה היום! אנחנו בירושלים, לנו ירושלים מימי קדם ועד עולם...
