כנס מיוחד של הכנסת – הישיבה המאתיים-ועשרים של הכנסת השביעית – יום שני, כ״ג אלול תשל״א 13 ספטמבר 1971 – הצעות לסדר-היום – השביתות הפראיות וההפקרות ביחסי העבודה המסכנות את משק המדינה ובטחונה
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת כ"ג אלול התשל"א, 13 בספטמבר 1971
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
משהו התערער או מתערער בחיינו. פעם שאלו: האם מותר? היום שואלים: מדוע אסור? באמת: האם מותר לנעול שער ראשי למדינה במצור? האם מותר למנוע ריפוי, מים, אור? לא כך שואלים בימים אלה. אלא: מדוע לא? והתשובה ידועה; המציאות מלמדת על תכנה.
האויב החיצוני - אין סוגיה פנימית שאפשר להשוותה אליו. הבעיות העומדות לפנינו יוצרות צרות של חיים. האויב נושא לנו צרות מסוג אחר לגמרי.
בבתי-כלא אין פותרים שום בעיות חברתיות עמוקות.
קלצקין, הוגה הדעות הגדול, היה מסביר שליהודים יש נטייה וכשרון לחפש להם תחליפים. בהיות המושג של מלחמת מעמדות במדינת ישראל נלעג, הם מצאו להם מלחמת רשויות במקומה. רשות ברשות נלחמת. ואם המלחמה הזאת תימשך, אנחנו נתקרב למלחמת הכל בכל.
מה איפוא צריך לעשות? צריך להפסיק את המלחמה ולהשכין שלום חברתי בישראל. ויחד עם השלום — לעשות צדק חברתי. ראשיתו של צדק הוא בביטול העוני, בהעלאת היסוד שעליו חיות משפחות בישראל, ובעיקר משפחות מרובות ילדים. בעניין זה לא ניתן מנוח. ודאי שנשלול כל הסתה לשנאה בין-מעמדית או בין-עדתית. את הבעיה הזאת צריך לפתור באהבת ישראל. אבל צריך לפתור אותה, ובמהירות רבה.
