אימת המבוכה
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון א' אדר התשי"ח, 21 בפבואר 1958
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
וכלל גדול הוא בתולדות הרודנות: דיקטטור, אשר הפרסטיג'ה שלו נשברה, מפרקתו נדונה להישבר. הטעות היסודית היא בהנחה, כי, אם הממשלה מחרישה בענין האיחוד והאיגוד והסיפוח. היא אינה מדברת נהפוך הוא. שתיקתה היא הדיבור; דיבורה החריש הוא המעשה המדיני. בכל יום שתיקתה אומרת הממשלה, בקול אדיר, לעמי העולם את הדברים הבאים: אני, ממשלת ישראל, אינני מתנגדת כלל להשתלטותה של כנופית נורי סעיד על הגלעד ועל בית-לחם ועל חברון ועל ירושלים העתיקה; אינני רושמת, גם לא לגבי העתיד, שום זכות, שום תביעה ושום סייג לגבי שטחי ארץ-ישראל, מזרחה ומערבה לירדן, העוברים לשליטתה של בגדד; אינני מודיעה על שום התנגדות מצדי להצבתם של חיילים עיראקיים על מפתן בתי אזרחי.
ידידנו הטוב, מר ז'ילבר, שגרירה של צרפת בישראל. מביע את דעתו בפומבי, כי האיחודים הערביים הגבירו את הסכנה הצפוייה בעתיד, לישראל; משום כך, דרוש לדעתו, הידוק היחסים בין ישראל ובין צרפת. מה פירושו של "הידוק יחסים" בין שתי מדינות ידידותיות? הדבר ידוע: כריתת ברית לעזרה הדדית, שיסודה הכרת האינטרס המשותף. ברית זו היתה יכולה להיות גורם מכריע בשנוי מעמדה הבין לאומי של ישראל. יש לא ידה למנוע, מלכתחילה, לחץ וצרות רבות. אבל הממשלה לא תעשה שום צעד להידוק היחסים עם צרפת, לכריתת ברית עמה.
יושבים בממשלה, שמבוכתה אימה, חולמי הניוטראליזם; הם מדברים בקול רם. ישובים בה מבקשי הערובות, שאינן ניתנות; הם תובעים אותן בחזקה; אחרי כל סירוב סוטר, שבים ומתחננים עליהן. "רק" כמה מאות חברי פרלמנט צרפתיים יכולים, צריכים לתבוע ברית צרפתית-ישראלית, כאילו ברית כזו היתה יותר חשובה לצרפת מאשר לישראל אל תפריעו. שותקים.
על שני יסודות יכולים אנו לבנות: על זכותנו השלמה על הארץ כולה ועל זכותנו להגנה לאומית חוקית, הכוללת, בתנאים המיוחדים שלנו, יזמה הגנתית. הצלחה, או כשלון, של כל מה שייעשה או יתרחש, בעתיד תלויים במידה רבה, אולי מכרעת, בהחדרת ההכרה, בזכויותינו אלו. אל ישכחו ה"שותקים" הנבוכים את לקח העבר.
