מסכת עונשין
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון י' שבט התשי"ח, 31 בינואר 1958
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
מדינאי ראוי לשמו, חייב לדעת. כי עונשין אינם מצווה, עליה יש לעוט בחדווה. לא כל בעיה ניתנת להיפתר על ידי הטלת עונש או איום בעונש. בוודאי במדינה אפילו החפשית ביותר, יש מידה של כפיה. בני חורין מקבלים עליהם את הדין באשר מחשבתם החפשית מסבירה להם כי בלעדי סדרי מלכות לא תהיה להם שום חרות, ואולי אף קיום לא יהיה להם. אך חזונם האנושי והלאומי, אינו הגברת הכפיה אלא המעטתה. כל שואף הטוב חולם על היום, בו דגלים לבנים יונפו מעל בתי-הסוהר בארצו וברחבי תבל, לאות, לאסירים נקרא דרור, כי האדם למי לחיות עם רעהו בלי להרע לו, ובלי מוראו של העונש. יהיה יום זה רחוק כפי שיהיה, יש לשאוף אליו. עצם השאיפה תרבה טוב. ואם עדי הגשמתה, באחד הימים, אי-אפשר לה לחברה בלי עונשין, יש לראות בהם הכרח ולא ספוק. והנה לפנינו מפלגה, המגלה מעין תשוקה למסע עונשין כללי. לא אמון, לא שכנוע, אלא עונש הוא היסוד, עליו היא מתעתדת לבנות את חיי האומה.
מניין בא לה למפא"י תסביכה המיוחד? עבד כי ימלוך? וודאי. אולם גורם נוסף הוא הפחד, שתקף אותה מפני יום הבאות. אחד ממומחיה לבחירות אמר, לפני זמן מה, למי שאמר, כי לו היו מתקיימות אתה בחירות כלליות, היתה מפא"י מפסידה אותן. ומה יהיה בעוד שנה, או בעד י"ח ירחים? מפא"י מפחדת. הפחד הוא אבי רוב התסביכים אחד מצאצאיו האומללים הוא תסביך ההענשה. כלל גדול הוא, כי שלטון הנזקק למסע הפחדה, הוא מפוחד.
החוק חייב לקבוע, כי נשיא המדינה הוא מפקדם העליון, או ראשם של הכוחות המזויינים של האומה. והנשיא ולא אחר, צריך למנות את ראש המטה, כמובן השר האזרחי, הממונה על עניני הצבא, והקרוי אצלנו שר הבטחון, יציע את המועמד לתפקיד זה, והממשלה תאשרהו; אבל המנו הרשמי יהיה מידי הנשיא. אין זה נכון, שהשר האזרחי מעביר את נס הפיקוד מידי ראש המטה לבא אחריו ואחר כך יוצאים שלשתם אל הנשיא. הם צריכים להופיע אצל הנשיא מלכתחילה, והוא יתן את המנוי על נסו. זהו הטכס הממלכתי הראוי לשמו. כל טכס אחר הוא פגום, אם לא לומר יותר מזה.
האין הדבר משונה? החוק הקונסטיטוציוני המפוצל הטיל על נשיא המדינה תפקידי מנוי שונים הנשיא ממנה את מבקר המדינה, על פי המלצת ועדת-הכספים של הכנסת. הנשיא ממנה את כל השופטים בישראל, על פי בחירת ועדת המנויים המיוחדת. הנשיא ממנה את הצירים לארצות חוץ. הנשיא ממנה, אחר התייעצויות עם סיעות בכנסת, את המועמד לראש-הממשלה, החייב לבקש את אמונה. אבל מהי סמכות המנוי הפורמלית, אך הטבעית ביותר, שניטלה ממנו, או לא ניתנה לו? את ראש המטה של הצבא, בו משרתים כל בנינו, אין הנשיא ממנה.
האין הדבר משונה? החוק הקונסטיטוציוני המפוצל הטיל על נשיא המדינה תפקידי מנוי שונים הנשיא ממנה את מבקר המדינה, על פי המלצת ועדת-הכספים של הכנסת. הנשיא ממנה את כל השופטים בישראל, על פי בחירת ועדת המנויים המיוחדת. הנשיא ממנה את הצירים לארצות חוץ. הנשיא ממנה, אחר התייעצויות עם סיעות בכנסת, את המועמד לראש-הממשלה, החייב לבקש את אמונה. אבל מהי סמכות המנוי הפורמלית, אך הטבעית ביותר, שניטלה ממנו, או לא ניתנה לו? את ראש המטה של הצבא, בו משרתים כל בנינו, אין הנשיא ממנה.
