הישיבה המאה-ועשרים-ושתיים של הכנסת השביעית יום רביעי, ד' כסלו תשל״א 2 דצמבר 1970 – הקמת קריות עם תושבים יהודים בערי ארץ -ישראל
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת ד' כסלו התשל"א, 2 בדצמבר 1970
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
לפני 1835 שנה, לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא, החליטו הרומאים, מתוך נסיון לנתק את הקשר בין העם היהודי לבין ארץ-ישראל, לא עוד לקרוא לארצנו בשם Provincia Judea אלא בשם Provincia Syria Palestina, וכך הועבר השם הזה, במשך דורות, לעמים שונים, לרבות לשפת ערב. אבל — זוהי ארץ-ישראל.
איננו שוללים מן העם הערבי שום זכות. זכותו להגדרה לאומית עצמית מוצאת היום את ביטויה ב-14 מדינות ריבוניות. בעוד זמן מה תיווספנה אליהן עוד ארבע מדינות. זכות ההגדרה העצמית של העם היהודי אינה יכולה למצוא את ביטויה אלא בארץ-ישראל ועל ידי ארץ-ישראל. ולפני למעלה מ-50 שנה, כאשר הנשיא הגדול וודרו ווילסון הטיל לחלל העולם המדיני את המושג של הגדרה לאומית עצמית, קבעה ועדה שנתמנתה על ידו, בשם אותה זכות להגדרה לאומית עצמית, כי מן הצדק שארץ ישראל תהיה למדינה יהודית אם היהודים, בהינתן להם סיכוי, יעשוה לכזאת; זוהי הארץ בה הקימו את תרבותם ובה הם מקווים למצוא את ביתם, ומבחינה זו הם יחידים במינם בין האומות החשובות.
לפי הכרתי, אם יישבו יהודים וערבים בכל ערי ארץ-ישראל, בעכו ובשכם, ביפו ובחברון, בנצרת וביריחו, בחיפה ובבית-לחם - טוב יהיה הדבר לשלום, לבטחון ולהבנה בין העם היהודי לבין העם הערבי. נוכחנו לדעת שערבים ויהודים יכולים לחיות יחד בערים מעורבות. התרגלו לחיות יחד. אינני טוען כי תמיד יש אידיליה. לפעמים יש גם בעיות. אבל מעולם לא הגיעו בעיות אלה לבעיותיהם, חס ושלום, של לונדונדרי או של מקומות רבים אחרים בעולם. כאשר יישבו יהודים וערבים יחד בכל ערי ארץ-ישראל ילמדו לחיות במשותף, לעבוד במשותף, לסחור במשותף, לשלוח את ילדיהם לבית-ספר במשותף. זוהי הדרך להתקדם להבנה, ליחסי הבנה, לשלום ולבטחון. נהפוך הוא כאשר יש ערים בארץ-ישראל שרק אוכלוסיה מסוג אחד דרה בהן, ללא כל הצדקה.
