לקראת ה-10 בינואר

מקובל בעולם, אך בעיקר אצל עם, שהיה נטול, במשך זמן רב, חיים ממלכתיים, כי מיניסטר הוא אדם ה"יודע", ואילו לא-מיניסטר הוא ילוד-אשה, שאינו יודע. כל שר, אומרים או חושבים הבריות, נושא בתיקו לגיון של סודות, ובראשו – קוהורטה. דעה קדומה היא; משום כך כה קשה לעקור אותה. אך דווקא בימינו ניתנו הוכחות, רבות מני ספור, להפרכתה מיסודה. הוכח, כי לא רק מיניסטרים הם ילודי אישה שאינם יודעים, אלא אף אלא, שחובתם היא לדעת, כדי שמיניסטרים ידעו, אינם יודעים. פשוטו כמשמעו.

..דעתי, השאובה מן ההתבוננות והנסיון, היא, כי מקור האינפורמציה העיקרי של המדינאי הוא ההגיון. אין זאת אומרת, כי אדם בעל הגיון אינו יכול לטעות. הנחה כזו היתה טעותו הראשונה. אבל מדינאי, בין אם הוא יושב בממשלה ובין אם הוא עומד נגדה, אשר יש לו הגיון יטעה פחות, אף אם אין לו "אינפורמציה" ממי שיש לו "אינפורמציה" אך הגיון אין לו.

לא מעטים עדיין האנשים, שאינם מוסרים לעצמם דין חשבון מן ההבדל, בימינו, בין עבדות לבין חרות. בימינו לא זהו העבד, שאזנו מרוצעת, או רגליו בנחושתיים או גרונו צועק Ave Ceasar ההולכים למות מברכים אותך. דור דור ועבדותו ועבדיו. בתקופתנו מתמצה ההבדל בין עבד לבין בן חורין ביחס השלטון אל האדם, או ביחסו של האזרח אל השלטון. ממשלה או מפלגה שלטת, הטוענת, כי היא וזולתה אסור, ממשלה על עבדים היא. אזרחים, הזועקים, אף אם הם זכאים לטעון אחרת, כי השולט הוא הצודק- עבדים הם. בן חורין לעולם לא יטען, כי מי ששולט הוא הצודק משום שהוא שולט; הוא יאמר, כי מי שצודק מן הדין כי ישלוט משום שהוא צודק.אנשים, המתיימרים להיות חפשיים, והם טוענים, כי בעל השלטון הוא בעל ההגיון, ואין אחר, אינם זכאים לברך על שלא עשני עבד... עמדתה של אחדות העבודה ביחס לנסיגה, ובמידה מסויימת גם עמדתה של מפ"ם ביחס לעזה, תתרומנה לחנוךהציבור לקראת ההכרה, כי יש ומי ששולט אינו צודק ומי שאינו שולט הוא הצודק. הכרה זו היא נחלתם של בני חורין.