מנחם בגין בעצרת עם רבתי בתל אביב: למען הביטחון והשלום נשמור על פרי הניצחון של צבאנו

המדיניות והאסטרטגיה עליה המלצנו בתקופה האחרונה, וביחוד בשנה האחרונה לפני האומה היתה מבוססת על ארבעה יסודות: היסוד הראשון - לא להמתין עד אשר האויב יהיה מוכן, מבחינת הקמת פקוד אחיד בכל שלש החזיתות היבשתיות ומבחינת הנשק והציוד, לצאת נגדנו להתקפה הולמת בכדי לנסות להכחידנו כעם, אלא להנחית לו מהלמה שכתוצאה ממנה נוציא מידיו את כלי הקטל ואז נשיג את האפשרות ליתרון אסטרטגי בכל החזיתות.

..כל השנים, וביחוד בשנה האחרונה קראו מעל דפי העתונות שלהם מיליוני אירופאים, מיליוני אמריקאים, מפי המקורות המוסמכים ביותר של שלטונות בישראל כי המעשה שנעשה על ידנו לפני שלושה שבועות, הוא תוקפנות, "אגרסיביות" בלע"ז. הוא לעולם לא יעשה על ידי ישראל, הוא מעשה אשר רק מפלגה אחת דורשת אותו, הוא מלחמה מונעת, הוא מלחמה יזומה, הוא איננו עולה על דעת הממשלה לעשותו. ביחוד בשנה האחרונה פנינו אל לב חברי הממשלה והתחננו בפניהם "אל תרבו בהודעות כאלה, הן אתם מרשיעים את עצמכם מראש ואתם משמיצים את הדרך, אשר יתכן ובבוא היום תאלצו ללכת בה, - אך ורק כדי להוריד את ערכנו בעיני ההמונים. לא איכפת לנו, העט שלנו לא יבש, הקול שלנו לא נדם, עוד נגיע אל בני עמנו, עוד נוכיח מי צדק - אבל שימו אל לבכם: הן אתם משמיעים את דבריכם נגדנו באזני העולם כולו. מאות מיליונים אנשים ברחבי תבל מקשיבים להודעותיכם נגד הדרך, אשר אולי תאלצו ללכת בה. כשאתם מכריזים מראש כי דרך זו פרושה תוקפנות, פרושה מערכה מונעת או יזומה, כשאתם אומרים מראש, כי ישראל לא יעשה משעשה כזה, כיצד תוכלו לבחור בדרך זו אם תאצלו לכך?"...עוד היא היתה יכולה לנסות לתקן את המעוות ימים מספר לפני התחלת המערכה. עוד יכלה הממשלה לשגר ביחוד לארה"ב של אמריקה, אבל גם למדינות אחרות את טובי בני האומה, ללא הבדל מפלגה, כדי שביום פתיחת המערכה יסבירו ראשית בפני עמנו, אבל גם בפני כל בני העמים, את הצדק שבדרכנו. אולם זאת לא עשתה הממשלה, והפקירה את החזית המדינית ונתנה חופש פעולה לעתונות אשר גנתה את דרך ההגנה שבה הלכנו. ההמנעות ממסע הסברה כזה בעוד בנינו עומדים במערכה, קשה למצוא דוגמתה בתולדות העמים.

היסוד הרביעי של המדיניות והאיסטרטגיה שלנו היה שעת כושר לפעולה... הוחמצו שעות כושר; כתוצאה מכך יש לומר, שמבחינות רבות זו כבר לא היתה שעת כושר אלא שעת כורח. רק עכשיו התברר לנו כמה נשק, כמה ציוד, כמה טנקים ריכז האויב בחצי האי סיני, ומעבר לו, כדי לנסות ולהתקיף אותנו בבת אחת בכל החזיתות. זו היתה כמעט השעה האחרונה, שעת כורח. ניצלנו מסכנה גדולה.

ממשלה שאיננה מוכנה לעמוד במערכה מדינית, במלחמת עצבים, בלחץ ובאיומים בשלחה את צבאה, מוטב שהיא לא תשלח את הצבא למערכה צבאית. רק ממשלה המוכנה להתיצב מאחורי הבא במערכה המדינית שבאה אחרי המערכה הצבאית, היא זכאית, היא מסוגלת לשלוח את הצבא ולא לתת להוציא מן היד את פרי נצחונותיו. זכרו את הכלל הזה! למה יצאה שרת חוץ לאמריקה ואמרה "לפני שנעזוב את עזה, את החלק המשוחרר של המולדת, נדרוש סידורים מתאימים?" פירוש הדבר, שאנו מוכנים לעזוב. אבל אנו דורשים תשלום בעד חלק משוחרר של המולדת, למה נאמרו הדברים חסרי האחריות?

אנו התיצבנו מאחרי המבצע הזה ללא שום חשבון, ללא שום סייג, כיוון שעמדה לפנינו הצלת האומה. זה היה היסוד הראשון של המדיניות והאיסטרטגיה. אנו המלצנו אז לא להמתין אלא להקדים מכה נגד האויב, זו לא מלחמה יזומה, זו לא מלחמה מונעת, זו לא מלחמת תוקפנות, זו הגנה לאומית עצמית. יש לנו זכות להגנה עצמית, אנו מוקפים אויבים, הם רוצים לכלותנו, להשמידנו, ולהכריתנו מעל פני האדמה. שום אומה ולשון אינה חיה ואיננה נמצאת במצב כזה וזכות ההגנה הלאומית העצמית, החוקית של עמנו החי אין פרושה להמתיןן עד אשר המשמיד יבוא לתוך בתינו כדי לנסות להרוג את ילדינו. זכות ההגנה הלאומית העצמית פרושה לצאת לקראת האויב ולהוציא מידיו את חרב ההשמדה.

לא יהיה שום ויכוח, שום מיקוח על השטחים המשוחררים של ארץ ישראל. הם היו שלנו לא רק לפני שנתמנה מר המרשלד כמזכיר האו"ם; הם היו שלנו לא רק לפני שאיזה קולונל מצרי הכריז על עצמו כדיקטטור והעולם החופשי נתן לו להשתולל ולאיים על עצם חרותו ועתידו; הם היו שלנו לא רק לפני שקמו שני אנשים אלה משוחחים בקהיר ומנסים להעלות במשותף מזימה כיצד להוציא את כל פרי נצחון צבאנו מידי עמנו. השטחים האלה היו שלנו לפני שהיתה אמריקה, השטחים האלה היו שלנו לפני שהיתה רוסיה, השטחים האלה היו שלנו מימי קדם והם יהיו שלנו לנצח נצחים.

השטחים מחוץ לארץ ישראל שנכבשו בדם בנינו גורלם יקבע עפ"י החוק הבינלאומי, גורלם יכול להקבע רק במקום אחד: ליד שלחן הדיונים על שלום ביננו ובין המצרים זאת אמרנו מהרגע הראשון של התחלת מבצע סיני. איננו רוצים במלחמה נצחית. כל שאיפתנו היא לשלום. ליד שולחן הדיונים לשלום יקבע גורלם של שטחים אלה. הרי זו עמדה מדינית, זו היתה עמדת העם כולו, בעמדה זו רוצים כל חיילי ישראל העומדים היום מאילת ועד יוטבת.

לא יהיה שום ויתור ומיקוח על השטחים המשוחררים של ארץ ישראל, וגורלם של השטחים האחרים שצבא ישראל כבש אותם, ייקבע על יד שולחן הדיונים של השלום, כי אין רצוננו במושבות ואין אנו אימפריאליסטים. על ממשלת ישראל לסגת מהודעתה על נסיגה מהשטחים שבידינו, כי לא היה צורך בהבטחת הנסיגה, שניתנה כתוצאה מבהלה מהאיום הרוסי, שלא היתה לה שום הצדקה".

אם אינכם רוצים לעמוד בפני שואה מדינית ומוסרית, קומו ואמרו, לאחר שנפרוץ את אסכולת השקר על "אדמת זרים": "כל מדיניותנו מתבססת לא על הכוח אלא על הזכות, זכות היסטורית, אלוהית נצחית ואנושית, אשר עברה אלינו מדובר לדור, ועליה שפכו בנינו דמם". יש לנו מולדת, ירושלים היא מולדתנו, חברון מולדתנו, ובית לחם מולדתנו. אם עזה היא חלק משוחרר של מולדתנו, אין עוד מנוס מלחדש את מדיניות ישראל, להתרכז סביבנו, סביב דגלנו, סביב האמת אותה נשאנו לבדנו מאז קום המדינה, ולומר "טוב, איננו מאמינים שהכוח יוצא זכות, בדיוק להיפך, הזכות נותנת את הכח".

אולם "לא מנה ולא מקצתי". לחץ פסיכולוגי – כן; לחץ כספי – כן; לחץ מדיני – כן; אולם השמדת מדינתנו – לא! אחת ולתמיד למדו, ואל תתנו למבהילים שלכם הוציא מנרתיקם את דברי ההבל: לא ישמידו את העם הזה! מן היום בו לקח הלוחם העברי את הנשק, כדי לעמוד במלחמתנו ההיסטורית לחרות, מן היום ההוא בו עמד צבא ישראל על נפשו, עם ישראל לא יושמד וכל איום על השמדת ישראל, - מטרתו אינה אלא להצדיק נסיגה מבוהלת ע"י הכנסת הבהלה לליבות עמנו האמיץ.