יללה תנית

יש להביע צער על כך, כי יושב ראש וועדת החוץ והבטחון משתמש בבטוי"להטביע בדם". זהו בטוי נורא שאינו ראוי לשפת עבר, או לאיש עברי. אפילו אם יוצאים למלחמה, אין זאת אומרת, שהוונה, או השאיפה, או התוצאה היא "להטביע" בדם. בשכל טוב ובאיסטרטגיה ובטקטיקה נכונות אפשר להכניע את האוייב בלי להטילו ליאור דמים. תמהנו, כצד אנשי ההבלגה מלפני עשרים שנה כה התקדמו אחורנית עד שהגיעו ל"הטבעה" בדם. אנחנו, אנשי התקפת הנגד מימים ימימה מעולם לא אמרנו זאת, מעולם לא חשבנו כך. אבל יהיה הבטוי אשר יהי, עוד היא, כי דוברה הראשון של מפא"י בדיון המדיני דבר על פעולות צבאיות אף בתוככי קאהיר.

..ברור, כי התכנון הוא בידי הצבא ולא בידי שר הבטחון העצמי, שאין לו, כפי שהובהר לנו גם בעבר קרוב, מושג חיוור על תכנונה של פעולה צבאית לפני שנה בערך נדהמנו, ידידי יעקב מרידור ואני מן הבורות התהומית שגילה הממונה על בטחוננו ביחס ליסודי היסודות של פעולה צבאית מסויימת, אשר תוכננה ועמדה להיות מבוצעת, אך לא בוצעה. פעולה זו עלולה היתה להביא לידי הצתת אש בכל החזיתות אבל שר "הבטחון" לא ידע אפילו את נתוניה הראשוניים. ברור, איפוא, שהוא אינו מתכנן, אף אסור לו להתערב בתכנון המקצועי, אבלהוא אמר בכנסת: "לא אני שתכננתי את מיבצעי חוסאן וקלקיליה" למה הוא לא אמר את זאת אחר עזה וכונתילה? למה הוא לא אמר את זאת בסתיו 1948? משמע: אם אין תקלה, או אם היקף הנצחונות מסתיר את הכשלונות, מחריש ראש מפא"י ביחס לזהות המתכננים והעם חייב להחיות תחת הרושם, כי הוא הוא המתכנן. אך אם ישנה תקלה, הרי "ברור כי התכנון והביצוע הם בידי הצבא". אני סובר, כי בתולדות הממשל הפרלמנטרי לא נשמעה עדיין הסתייגות חסרת כבוד כזו של השר האחראי מיועציו הצבאיים. אפשר, ולעיתים חובה, לבקר פעולה צבאית. הוררא-פטריוטיזם מסנוור אף הוא עלול להיות גורם לאבידות מיותרות. בוודאי אין לעשות זאת מתוך נקור עיניים, או בזלזול, כפי שנהגו לעשות הסטרטגוסים הסוכנותיים שעה שאנחנו, במחתרת, עסקנו במיבצעי שחרור. מיבצע צבאי, אף המתוכנן לפרטי פרטיו, עלול להיתקל במכשול בלתי צפוי מראש. אבל בעוד משקיפים זרים היו מתפעלים מן המיבצעים הצבאיים של הארגון הצבאי הלאומי, היו פרשני החצר הסוכנותית מלגלגים ואף מחרפים את קדושת דם הגבורים השפוך. אנחנו, כמובן, לא נלך בדרכם. לעולם לא ננקר עיניים מחמת תקלה זו או אחרת, שהיא סעיף בלתי כתוב בחוק המלחמה האכזרי. אין זאת אומרת שאסור לנו לבקר את מפקדי הצבא. אם יעשו שגיאה, נבקרם – לטובתם ולטובת חיילינו, למען האומה. בחבה ובכבוד נדבר עמם; אך לא נחריש.