נאומו המלא של יו"ר התנועה מר מ. בגין בפתיחת הועידה הרביעית של תנועת החרות

ואם תינתן לנו הסמכות השלטונית לערוך את השינוי הזה – מה נעשה?
א. הממשלה החדשה שתתיצב בפני הכנסת תפנה בקריאה לכל בני העם היהודי באשר הם שם: אחינו קומו, בואו והשקיעו מכספכם במדינתנו. לא ילקח מכם כספכם,לא יפקע רכושכם, לא תידרש מכם שום שותפות, לא עם הממשלה, לא עם גורם הסתדרותי, לא עם גורם ציבורי אחר, לא של 19% לא של 50%לא של 51%. לא נבנה "סוציאליזם בימינו". יחד נבנה את המדינה העברית בימינו. בעיית ההשקעה היא מעל לכל בעיית האמון. ואם מופיע ראש וראשון לשרי ישראל ואומר באזני העם היהודי כולו: נבנה סוציאליזם בימינו; ואם מחזיקה מחרה אחריו אשה נכבדה ואומרת: לשנה הבאה במדינה עברית סוציאליסטית – שניהם אומרים לבני העם היהודי: אל תבואו, על תשקיעו, כספכם באחד הימים יילח מכם, רכושכם יופקע, כי לפי טבע הדברים זהו ולא אחר הפירוש המעשי של הסוציאליזם המרכסיסטי בימינו. אם יווצר אמון – תבאנה השקעות.
ב. כדי להמריץ את זרם ההשקעות, תחליט במקום השני בממשלה החדשה לבטל את הפיקוח על מטבע צחוץ למעשה קרוב או אפילו למעלה מ-80% של מטבע חוץ נמצא בידי הממשלה. ואם על שאר האחוזים של מטבע חוץ הנכנסים אלינו יש פיקוח, התוצאה הראשונה היא: הקמת שוק שחור במטבע חוץ. כי זאת לדעת – ולפני מספר שנים כל אזרחי ישראל התנסו באמת הזאת: פיקוח הוא אדריכל לכל שוק-שחור. ואם ידע המשקיע שיש לאל ידו – חס וחלילה אם ירמה בכך – להוציא חלק מכספו – התודעה הזאת לא תמנע את הגברת השקעתו, אלא להיפך, תגדילה. ועפ"י השכל הישר ועפ"י חשבון פשוט אנו מעדיפים שיושקעו מאות מליונים ויוצאו עשרות מיליונים מאשר יושקעו עשרות מיליונים בלבד.
ג. בניגוד לאגדת הכזב המופצת ע"י ראשי המפלגה השלטת כדי להפחיד, כדי להשניא וכדי לכלכל מטמטם מוחין – הריני מודיע בתוקף יפוי כוח שינתן לי ע"י ידידי חברי מרכז תנועת החרו, שהממשלה החדשה שאנו נרכיבנה לא תתנקש ולא תפגע בהסתדרות העובדים הכללית בתור שכזאת. אנו משוכנעים כי איגוד מקצועי של אנשי עבודה – גופנית או רוחנית – אשר מטרתו היא לדאוג לקבצן, לבל ישאר כל ימי חייו קבצן, להבטיח לו, לרעייתו ולילדיו רמת חיים הוגנת הראויה לאדם תרבותי – אנו משוכנעים שאיגוד מקצועי כזה היא גורם בקדמה האנושית. בבחירות האחרונות הצביעו למען תנועת החרות, עפ"י אומדן מינימלי, לפחות בין 40-50 אלף אזרחים פועלים עובדים, חברי הסתדרות העובדים הכללית. ואנו סבורים כי הועידה הרביעית לתנועת החרות תהא זכאית ואף חייבת לדון באיזו דרך לבחור כדי לארגן תחת דגלנו את האזרחים העובדים האלה, חברי הסתדרות העובדים הכללית שנתנו אמונם וקשרו גורלם בתנועת ז'בוטינסקי. לא נפרק את הסתדרות העובדים הכללית. אך הממשלה החדשה, בהסתמכה על הרוב בכנסת, תשנה ע"י חוק- את המצב המשונה חסר התקדים בהיסטוריה וברחבי תבל בו הסתדרות עובדים היא בעת ובעונה אחת מעבידה בעלת מפעלים צוברת הון, - הפועלים אינם מקבלים מאומה מן ההון המצטבר הזה, - ובעזרתו היא קונה ורוכשת מפעלים חדשים ועי"כ שמה מכשול ומקימה חומה גבוהה בפני היוזמה הפרטית ומונעת למעשה זרם של השקעות הון. את המצב הזה נשנה. הסתדרות עובדים לחוד – בעלות על מפעלים תעשייתיים לחוד. הגנה על אינטרסים של הפועל לחוד- יוזמה פרטית בידי אנשי היזמה הפרטית לחוד. זה המצב הנורמלי של משק שע"י הקמתו יכולה מדינת ישראל לפרוח ולא לגווע. ועל ידו יכולים גם הפועלים לזכות באופן שיטתי, במסגרת היכולת המעשית, בהעלאת רמת חייהם. החוק גם יאסור לעתיד לבוא על מקצועיים להקים או לרכוש מפעלים צוברי הון, מביאי הכנסה בדיוק כמו שקיים – וחייב להיות קיים גם במדינתנו – חוק האוסר על הקמת קרטלים ומונופולים שממעותם המשקית: דלדול, ומשמעותם החברתית: נסיגה.
ד. הממשלה החדשה, בהסתמכה על הרוב בכנסת ועל רצון העם ועל תביעת הצדק, תגבה מן המפעלים ההסתדרותיים את כל מס ההכנסה המגיע מהם. הממשלה החדשה תטיל על מפעלים אלה – עד הכנסת הרפורמה בבעלותם – את המס השווה להכנסתם. יהיה שויון בעומס בישראל, ולא יהיו סקטורים בישראל אלא יהיו אזרחים עמלים, עובדים, משיגים, נאמנים ונותנים מפרי עבודתם למען מדינתם כדי שתוכל להתקיים כדי שתוכל להתקדם.
ה. נעשה כל מאמץ כדי להעביר מעולמנו את שכר הדחק. אנו סוברים שעבור עבודה הוגנת יש לשלם שכר הוגן, ובזמנו, אסור להלינו.
ו. אנו נעשה כל מאמץ כדי להקים מדינתנו משטר של עליה, לא של ירידה. התנאי המוקדם להקמת משטר זה הוא נורמליזציה של המשק ובזרם של השקעות הון התלויות בה. ואם התנאים האלה יקומו – אנו מקווים להרבות עולם ולהמעיט יורדים.

...אם יקום האויב – כל הנוער העברי כולו, ללא הבדל השקפה, ללא הבדל סיעה, ישמע את הקריאה עליה חונך הדור: "עת יפרוץ אויב מארב, אז נקומה ונצביא, חי הנוער, חי החרב, חי הדם המכבי". ואז – הנוער העברי הלוחם, והעם למוד הנסיון, לא ירשו עוד לשום ממשלת מוכית בסנורים לחזור על השגיאה הגורלית שנעשתה בשנת 1948 ואשר בעטיה אנו משלמים, ונוסיף לשלם, בנהרי-דם: שום שביתת נשק שפירושה מלחמה ושפיכות דמים מתמדת לא תיחתם באי רודוס. שילום ייחתם – בקהיר.

...התגמול, התגובה, במלים צבאיות פשוטות אחרות: התקפת נגד על האויב בעקבות התקפותיו הוא – כל אלה הם רעיונו המקורי הראשון של הארגון הצבאי הלאומי מימי מפקדו הגדול המנוח דוד רזיאל. בימים ההם אמרו אנשי הסוכנות, שהם היום ראשי הממשלה: התקפת נגד זו היא בלתי מוסרית, היא בלתי מועילה, היא לא מכבה את האש אלא מלבה אש, היא לא מקרבת ידיים אלא מחזקת אויבים, היא לא מביאה שלום אלא מרחיבה מלחמה, היא סכנה לעצם קיומנו. חלפו 20 שנה, והן בתקופתנו עולם ומלואו, אז לא היתה לנו מדינה, אז לא התקיפונו מדינות היום יש לנו מדינה, יש לנו צבא, יש לנו ממשלה – ומתקיפותינו הן מדינות. והרעיון הזה של האצ"ל, אשר נפסל לחלוטין, נתקבל הלכה למעשה ע"י ממשלת ישראל. או נמסיס, מה נוראה נקמתך!הנימוקים שהם, אנשי הסוכנות, השמיעו באזנינו לפני 20 שנה נגד הרעיון של התקפת נגד – מושמעים היום, נימוק אחרי נימוק, מלה אחר מלה, ע"י הוד מעלתו המזכיר הכללי של ארגון האומות המאוחדות מר דאג המרשילד, ע"י שר החוץ לאמריקה מר פוסטר דאלס, ע"י ראש ממשלת בריטניה סיר אנתוני אידן, וגם המזכיר הכללי למפלגה הקומוניסטית הכל סובייטית טוברישץ נקיטה כרושצ'וב. כל העולם כולו אומר היום לממשלתנו, בקשר עם מעשי התגובה, את אשר חברי ממשלתנו אמרו לאצ"ל לפני 20 שנה בקשר עם מעשי תגובה. ...במשך שנים עשה צבא ישראל מעשי תגובה, אבל הממשלה הסתירה אותם., התכחשה להם, לא הודתה בהם ולא הודיעה עליהם. ירו, שתקו. לפני שנתיים נתכנסה מועצת תנועת החרות ואמרה בין השאר את הדברים הבאים: "המועצה קובעת כי דרך התגובה והתגמול למעשי התוקפנות והרצח של אויבינו לא שמו ולא ישימו קץ לשפיכות הדמים הגוברת והולכת. אך כל עוד נמשכת הגרילה ומבוצעים מעשי תגובה – אסור לממשלה לנהוג בשיטת ההתחמקות וההתכחשות למעשי בנינו. הממשלה חייבת להודיע בגלוי על כל מעשה תגובה ולהסביר לעולם את גורמיו הכלליים ואת סיבתו ישירה". לא רצתה הממשלה – אך קיבלה את עצתנו. היא מודיעה היום על מעשי התגמול, היא מסבירה את גורמיהם שום דבר רע לא קרה למדינת ישראל מקבלת עצה זו של תנועת החרות...

א. הממשלה החדשה אשר תורכב ע"י תלמידיו של זאב ז'בוטינסקי תתייצב בפני הכנסת, תבקש מרוב חבריה אמון ותכריז – על דעת המקום, על דעת אבותינו הקדושים, על דעת בנינו הגיבורים, על דעת האומה, על דעת נבחריה באזני כל היהודים, באזני כל הערבים, באזני כל עמי תבל, כי זכותן של עם ישראל על ארץ ישראל בשלמותה ההיסטורית לא עורערה, לא תעורער ואינה ניתנת לערעור, ע"י שום כיבוש זר. זכות אלוהית היא, זכות נצחית היא, ובערת אלהים נגשים אותה... יאמרו המתיימרים לממשות, או, בלע"ז ל"ריאליזם": זאת הצהרה, מה ערכה? יבושו ויכלמו כל אנשי ההזיה הקוראים לעצמם "ריאליסטים". הצהרת האמת איננה הצהרה – היא מעשה. האמת, בשעה זו עצמה בה היא יוצאת לעולם, יוצרת בפנימיותה כוחות פועלים, מפעילים ומגשימים. היא מוצאת לה את מכשירי ההגשמה, ההוצאה לפועל... אז לא יעיז עוד, לא יוכל עוד איש מבין הגויים, אם ממזרח ואם ממערב, לומר לנו: "כבשתם שטח לא לכם. ארגון האומות המאוחדות לא נתן לכם את יפו; הוא לא העניק לכם את רמלה; הוא לקח מכם את עכו; הוא סגר בפניכם את הדרך לודה, השיבו את הגזילה". התשובה הניתנת לדרישותיהם דהיום: - " לא ניתן; למה? משום שכבשנו. רמלה לנו היא – כבשנוה; ירושלים העתיקה לא לנו. למה? – לא הצלחנו לכבוש אותה" – התשובה הזאת מתנקשת לא רק באמת, לא רק בשטח עליו משתרעת היום מדינת ישראל, היא מתנקשת בעצם קיומנו. זאת התיימרות של עם קטן, שיכור הכוח, בכוח פיזי שאינו עומד לרשותו. הכוח מול זכות או הזכות מול כוח? מה הפילוסופיה העברית מימי קדם ועד עצם היום הזה? אז, כשנאמר את האמת, בשם העם כולו ועל דעתו, נוכל להשיב לאויבינו, ולידידנו כביכול, ולמשנאינו את התשובה הפשוטה שניתנה ע"י אבותינו, ובמפורש ובמישרין ע"י אחד ממצילי האומה בימי קדם – יפתח הגלעדי:...כה אמר יפתח: לא לקח ישראל את ארץ מואב ואת ארץ בני עמון". ולבסוף: "ועתה ה' אלהי ישראל הוריש את אמורי מפני עמו, ואתה תירשנו? הלא את אשר הורישך כמוש אלוהיך, אותו תירש, ואת כל אשר הוריש ה' אלוהינו מפנינו אותו נירש". אז לא יהיה "כיבוש". אז זאת לא תהיה "התפשטות" או "אקספנסיה" בלע"ז. זה יהיה קיום זכות, זאת תהיה רסטיטוציה היסטוריתשל זכות שנרמסה ברגל גאווה ונשללה בכוח הזרוע.
ב. נבקש בעלי ברית. עלי מיד להבחין בין ברית לבין ערובה... אם באחד הימים הדיקטטור המצרי, בפקדו על כל צבאות ערב, יעבור את כל קווי שביתת הנשק מצפון, דרום ומזרח – יחושו חיילי אמריקה כדי, יחד עם חיילי ישראל, להדוף את הפולשים ולהחזירם לקהיר או לדמשק, הדדיות!... חוזה כזה לא נחתם – גם לא יחתם. זה איננו חוזה בטחון הדדי. זאת ערובה, גרנטיה בלע"ז, גרנטיה חד צדדית של מעצמה גדולה למדינה קטנה. זוהי חסות של מעצמה למדינה. וכפי שאנו לא רצינו מעולם שיהיו יהודי חסות, כן איננו רוצים שתהיה ליהודים מדינת חסות. איננו רוצים כל חסות לא של ברית המועצות ולא של ארה"ב. אנו לא קיבלנו משום אחד את חרונתנו, אנו כבשנו את חרותנו בדם לבנו, אנו רוצים לקיים מדינה עברית חפשית! ברית, זאת שאלה אחרת. יש ברית בין המעצמות גדולות לבין מדינות קטנות. והבסיס – שותפות האינטרס. פשוטו ממשמעו: שותפות האינטרס. האם יש לנו אפשרות להשיג בעלי ברית כאלה? יש. ההוכחה הראשונה: הרפובליקה הצרפתית. מאז קמה מדינת ישראל תבענו אנו, אנשי תנועת החרות התקרבות לצרפת, הידוק היחסים עמה, בדיקת האפשרויות שלה ומאמץ לכריתת ברית עמה.

חזק נחזק את צבאנו, אוצר האוצרות של עמנו. יש בו רוח קרב מפליאה, יש בו רוח גבורה שכמותה לא היתה בעמנו מימי בר כוכבא. יש לו נשק חדיש. אין זה סוף פסוק. אם בימי קדם נוצר המושג האדיר של "תלמיד חכם" – יש היום אולי ליצור את המושג של : "חייל חכם", שאינו פוסק ללמוד תכסיסי קרב, תכסיסי מלחמה. עשה נעשה את כל אשר לאל ידנו כדי לחזק את הכוח הצבאי של ישראל, גאוות האומה, שמחת לבה, תקוותה מגשים חזונה.

מבצעים צבאיים. לפני שאדבר עליהם, אין לי ברירה אלא לעמוד על המושג של הגנה עצמית. מבוי סתום נוצר, ממשלתנו טוענת שהתגמול הוא הגנה עצמית. כל העולם אומר :התגמול – תקופנות כמעשה הרצח עצמו. למה לנו במו ידינו, במו פינו, להגביל את המושג של הגנה עצמית, לגיטימית, להריגות נגד? קם יו"ר ועדת חוץ ובטחון בימים אלה ואומר: עבור יהודי אחד שייהרג, ייהרגו 10 ערבים. זוהי התפרצות של קיצוניות, שעלינו לגנותה בכל לב ובכל פה. גאולת דם אינה תכנית נקמה איננה מדיניות. איננו רוצים שיהרגו יהודים; אין לנו שום סיפוק עם נהרגים ערבים. בתגמול אין שום פיתרון לבעיית השלום, למניעת שפיכות דמים, למניעת סכנת מלחמה כל חזיתית, במידה מסויימת להיפך. .. מבצעי שחרור הם הגנה עצמית, עקירת האויב מבסיסו. זאת הגנה לגיטמית. יש לעשותם לא בכל שעה, אלא בשעת כושר, בשכל טוב. בכל פעולה יש לעשות הכל כדי לחסוך דם, דם עברי שאין יקר ממנו. ועל כן יש להשתמש בתכסיסים מבצעיים סטרסטגמים בלע"ז בהם לא התביישו להשתמש גדולי המצביאים, מחניבעל ועד פומפיי וקיסר וולנשטיין וגריבלדי, יהושע, יפתח ושמשון,- סטרטגמים בהם הצטיינה, כפי שפשר לראות גם היום הזה, המחתרת העברית הלוחמת. יכולני להבטיח לאומה כי יש גם היום באמתחתנו מלאי של תכסיסים מבצעיים כאלה, שבכוחם אפשר לחסוך דם עברי להציל אלפי נפשות בישראל. אם תינתן לנו הסמכות הממלכתית – יעשו המבצעים האלה, נשתמש בסטרטגיים האלה, נציל חיים בישראל, ניתן בטחון לעמנו. צעד אחרי צעד, בשכל טוב, בעיניים פקוחות נביא את עצמנו אל חוף מבטחים, אל השחרור ואל השלום.

יהיה שויון בעומס בישראל, ולא יהיו סקטורים בישראל אלא יהיו אזרחים עמלים, עובדים, משיגים, נאמנים ונותנים מפרי עבודתם למען מדינתם כדי שתוכל להתקיים כדי שתוכל להתקדם.