כוח מול צדק

אנחנו, יריביך, מר אורן, ידענו, במידה מסויימת, מתוך התבוננות אישית, באילו דרכים הצליחו חוקריך-מעניך לשבור אותך ולהביאך להשמעת דברים ש,,לא היו ולא נבראו". לכן, כחלק ממערכת ההגנה המוסרית עליך, הצענו לבית הנבחרים העברי, בסיום הדיון על משפטך להחליט, בין השאר:
,,הכנסת מטילה על הממשלה ליזום בארגון האומות המאוחדות עריכת אמנה בין לאומנית, אשר תכריז על ענויי אסירים, על שיטה של חקירות לילה ושלילת שנתם ובידודם המוחלט – ועל השמוש בהודאות שהושגו בדרכים אלו – כעל אחד הפשעים נגד האנושות".
מפלגתך שללה אז ,,לחלוטין" את ההצעה הזאת. והיום? אתה אומר, כי אלה אשר ביצעו עליך את הפשע הנורא על הפיכתך לאוביקט חסר אונים, עדיין אינם מודים בפשעם. ומנהיגך, מר יערי, מכריז, כי היית ,,לבורג במכניזם משפטי, אשר נפשע ממנו אולי לא ידעה תקופתנו". מי איפוא צדק? מי ידע את האמת ואמר אותה, ומי לא ידעה ולא אמר, או ידע ושתק בזדון, או בפחדנות, או בפחדנות זדונית? הצדקה סיעת תנועת החרות, או סיעת מפ"מ, או סיעה סוציאליסטית אחרת? למה לא יזמנו באו"ם אמנה בין לאומית כזו בעתה? היום אומרת מוסקבה עצמה, כי ,,השיטות" ההן היו נפשעות.
...הרשו לי, רבותי, להיות לסניגור חנם לאיש המשוחרר, ואל נא באפכם, אם אכזיב מראש את תקוותכם: אין לו מה לגלות.
אם הוא יבטיחכם, כי לא הזריקו לו שום זריקות מסתוריות, האמינו לו. אם הוא אמר כבר, כי לא הוכה, האמינו לו. אם הוא ספר כי היה, במשך חדשים רבים, בבידוד מוחלט, חסר תקדים בתולדות האינקומוזיקדו המדוכא, זה נכון. אם הוא הוסיף, כי הרעב המתמיד כופף לא רק את גבו, אמת היא. אם הוא המשיך ואמר, כי ,,בילה" זמן מסויים בצינוק צר, קר ואפל, אמת לאמיתה היא. אם הוא טען, כי חקרוהו במשך חדשים, במשך ימים ולילות, ובעיקר בלילות; כי לכתחילה הוא ,,התחצף", הכחיש את כל ההאשמות הדוניות, נשבע אמונים לקומוניזם, למהפכה, לסטאלין, לברית-המועצות, לדימוקרטיה העממית; הביא שמות, עובדות, הוכחות, זעק, בקש על נפשו, בכר את המוות על פני הודאה כזו, כזו... אבל באחד הלילות, או השחרים, הגיע למסקנא, או המסקנא הגיעה אליו, שאין תועלת ואין תוחלת ואין טעם1 ומוטב לישון קצת ולחיות הרבה; ולמען הסוציאליזם המהפכני, לו הוא נשאר, כדבריו, נאמן, מותר גם, שם, לטבול בבוץ ולקוות... אם הוא את זה יספר לכם, האמינו לו. וזה הכל? ומה עוד? אין שום דבר עוד. זה הכל. אז כיצד שברוהו? כך. ואי הגילויים מסמרי השערות? אין גלויים. קראו את הממשי בספרי הדמיון, את ,,האפלה בצהרים" לארתור קסטלר; קראו את הדמיוני בספרים הממשיים, את ,,קשר השתיקה" לציבולסקי; קראו עוד מספר ספרים ממשיים-דמיוניים של שיטת-שבירת-נפש-האדם-בעולם-הבידוד-המוחלט – ותדעו. לאורן אין עוד מה לחדש. אין לו מה ,,לגלות". הניחו לו. יש לו ,,דברים לשכוח", תנו לו לשכוח. אף תענוהו בשאלות. ומי שאינו מאמין, כי אפשר לשבור אדם ,,כך": ברעב מתמיד, בבידוד מוחלט, בשלילת שינה, ב,,שיחות" חקירה ליליות אין סופיות, בלעג, בגידופים, באיומים, בהבטחות – אין הוא לאה מוכיח, שאין הוא יודע טעמם של אלה, או השפעתם ההרסנית, הדרסנית המוחצת ביחוד על קומוניסט או נאמן הקומוניזם, בנפלו שם, מטה, מטה...