הישיבה המאתים וחמישים ושבע של הכנסת הראשונה-הפעלת סעיף 111 של תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945; ביטול תקנות ההגנה (שעת חירום) 1945
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת כ"ב אייר התשי"א, 28 במאי 1951
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
בזמן הדיון אמרתי למר שרת כי לפי חוקי חרום אלה יכול כל חייל וכל שוטר לאסור כל בן אדם והרי אלה הם חוקים נאציים. הרי "ההגנה", בזמן שהופיעו החוקים האלה בשנת 1945 שדרה הודעה כי מי שיעיז להטילם יחשב כפושע. זו היתה הודעת "תנועת המרי" בשנת 1945.
בתשובה אמר לי מ. שרת: "מי קובע? אתה או הכנסת? דעתך היא דעתך אבל הכנסת עוד לא קבעה".
אם כן, מר שרת: הכנסת כבר קבעה. הכנסת קבעה שחוקים אלה הכרח הוא לבטלם; שהם עומדים בניגוד ליסודותיה של המדינה חפשית
מראשית תקומת המדינה טענו להפרדת הרשויות. אבל, אם באים אנשים שהם הרשות המבצעת והם נוטלים לידיהם את הזכות לשיפוט, - כלומר קודם כל הם מחסלים את התיאוריה של הפרדת הסמכויות בין הסמכות השופטת ובין הסמכות המבצעת – כלום יש רצינות לטענתם של אנשים אלה להפרדת רשויות?כל ערכה – מבחינת זכויות האדם והאזרח – של הדוקטורינה על הפרדת הרשויות היא בעיקר להפרדה בין הרשות השופטת ובין הרשות המבצעת. כי אם הרשות המבצעת נוטלת לעצמה זכויות שיפוט, כלומר אם הנאשם והמאשים הופך להיות באותו מעמד גם שופט, אז חסל סדר החירות במדינה ...
עיקר ההפרדה היא בין הרשות השופטת לבין שאר הרשויות במדינה. את ההפרדה הזו חיסלתם על ידי הפעלת חוקי החרום. שמתם עצמכם שופטים; שמתם אנשים במחנה ריכוז.
היום בא אלינו שר המשפטים בטענה כי הפרזנו במידה מסויימת, כשאמרנו שבג'למה קיים מחנה ריכוז. הוא טען ששם בית סהר מסודר עם חדרים מרווחים. כב' שר המשפטים! המדובר אינו בחדרים מרווחים או חשוכים. מחנה ריכוז הוא כל מקום שבו יושב בן אדם כלא שלא על פי פסק דן של בית דין. זוהי הגדרה "מדעית" ואין אחרת. ועל כן, אף אילו לא הייתם מריצים את האנשים האלה שעות עד אפיסת הכוחות, אילו המחנכים שלכם לא היו מצווים אחר כך לבחורים המעונים האלה שאינני יודע אם הם אשמים או לא – בית דין לא קבע זאת- לומר: "תודה רבה אדוני השוטר"- גם אם הייתם נותנים להם את כל התנאים הטובים ביותר, בכל זאת היה זה מחנה ריכוז. כי אתם ממשלה, רשות מבצעת גרידא, ושמתם אנשים במצער, שפטתם אותם לעונש. באיזו זכות?
דבר נוסף, והוא חוסר חוקה. הנה כי כן ראש מפא"י טען מהרגע הראשון של הקמת המדינה שלא דרושה לנו חוקה. בגלל חוסר חוקה אין אתם יודעים – ואין רבים בצבור יודעים – כיצד יש לנהוג במקרה של סכסוך על רקע קונסטיטוציוני. אך לכל הדעות המשטר במדינה הוא, להלכה, משטר פרלמנטרי, אם הדעה כי משטרנו הוא משטר פרלמנטרי מקולת גם על דעתכם, איזה יסוד יש לטענתכם כי אסור לכנסת לתת לכם צו לפעול או גם לבטל פעולה?...
ואתם פה אישי המשטר הפרלמנטרי המלמדים אותנו תמיד עפ"י הדוגמאות הבריטיות, אתם באים אלינו בטענה שאסור לכנסת הזאת לצוות עליכם לבטל צו אדמיניסטרטיבי שהוצאתם אותו עפ"י חוקי חרום, שהכנסת כבר קבעה שהם טריפה?
הממשלה הזאת, כפי שאמר מר שרת, נמצאת במצב מיוחד, ואנו יודעים כי היא נמצאת במצב מיוחד. היא כבר התפטרה. הבית הביע לה אי אמון; פעם שניה אי אפשר להביע אי אמון. במשטר פרלמנטרי, כאשר הממשלה עושה מעשה שאינו מוצא חן בעיני בית המחוקקים, אזי מציעים הצעה להביע לממשלה הזאת אי אמון. בהתקבל הצעה זאת על ידי הרוב בבית המחוקקים, מבינה ממשלה שהחלטתה בטלה ומבוטלת וקמה ממשלה אחרת. אולם מהו המצב אצלנו? אנו כבר הבענו לכם אי אמון, ואתם ממשלה מפוטרת, אין מאחוריכם רוב בפרלמנט הזה; אתם ממשלת מעבר; אתם ממשלה בפועל. כל השמות לאה אינם מענינים אותנו, אבל אין אליכם און בבית זה! ...ואתם הנמצאים במצב המיוחד הזה עושים פעולות, המקוממות את נפשו של הרוב בבית המחוקקים, כפי שהוכח על ידי ההצבעה הזאת. האם תטענו כלפינו: דווקא משום שאין לנו הרוב,מותר לנו לעשות כל דבר נגד דעת הרוב? הפילוסופיה הזאת כבר יותר מדי מרחיקה לכת. דוקא משום כך – לא רק זכותה אלא גם חובתה של הכנסת לפקח על כל פעולה ופעולה שלכם. זהו המצב הקלסי שבו הזכות שלנו לפקח על הופכת להיות חובה.
מבחינה קונסטיטוציונית אין אפיל וצל ושמץ של ספק שהכנסת מוסמכת לקבל החלטות ולהטיל עליכם את ביצועה ביחוד שאתם התחייבתם בפני עם ועדה פה בכנסת לקיים את ההחלטות. ואין זה מקרה שאנחנו דברנו גם על חוקים וגם על החלטות. כי זהו ההבדל היסודי בין משטר פרלמנטרי ובין משטר נשיאותי. במשטר פרלמנטרי כל בית מחוקקים גם מחוקק חוקים וגם מקבל החלטות והחלטות מחייבות את הממשלה
