הישיבה השלוש מאות ושמונים ושבע של הכנסת השלישית

הבה וננסה להתבונן בשאלה זו, על אף כל ההבדלים המפרידים בינינו, כאזרחי מדינה אחת, כבני עם אחד, שכול מיותם אבל. על פי מה שאמר ראש הממשלה דאתמול, ודהיום, הוא רוצה ביחסים תקינים באורח מוחלט עם גרמניה. והשאלה שאעמיד אותה בכל הפשטות היא: יכול שלא יהיה, צריך שלא יהיה, שום הבדל בין היחסים בינינו לבין גרמניה לבין היחסים בין עמים אחרים לבין גרמניה? בין היחסים בינינו לבין הגרמנים ובין היחסים בינינו לבין עמים אחרים? שום הבדל? אתם אומרים: עמים אחרים ניהלו מלחמה עם גרמניה; היום הם מתקרבים אליה, מחליפים עמה שגרירים, שולחים אליה את מונגומרי, את ז'ואן, את מאלנובסקי, את נורסטד; למה לא נלך בעקבותיהם? זה דבר חדש שעמים מנהלים מלחמות ולאחר תומן הם מתידדים? ייתכן שההתיידות הזאת באחד הימים תתברר כטראגדיה גדולה לכל האנושות. אבל בעצם התופעה אין שום חדש. איך אנו נהגנו? נלחמנו נגד הבריטים. זאת היתה מלחמה אכזרית מאד, ככל מלחמה ארורה מעשים אכזריים נעשו משניה הצדדים. אנו הטפנו איבת נצח לעם הבריטי? ידידי חבר הכנסת אריה בן אליעזר ביקר לפני שבועות מספר בלונדון. הוא הוזמן לפרלמנט הבריטי להרצות בפני חבריו מכל שלוש המפלגות. הוא הוצג בפניהם בשני תאריו העבריים הנשגבים: האחד - חבר המפקדה של הארגון הצבאי הלאומי, והשני - סגן יושב ראש הכנסת של מדינת ישראל. אני ביקרתי בשנים האחרונות במדינות הרבות הנמצאות עדיין תחת שלטון בריטי ישיר או עקיף. נתקבלתי בסבר פנים יפות. באחד הומיניונים ניגש אלי אדם ואמר שהוא רוצה ללחוץ ידי. אבל, הוסיף, לפני כן רוצה להתוודות. הוא היה סרן בצבא הבריטי בימים ההם? תפקידו היה לתפוש אותי, והוא רצה לומר שהיום הוא שבע רצוןן שלא הצליח. אמרתי לו שבעצם גם אני שבע-רצון שלא הצליח, ולחתנו ידים. כמובן, מלחמה עוברת, השלום בא, אם שני הדדים רוצתים בידידות - תהיה ידידות. היתה מלחמה בינינו לבין גרמניה? או היה פסק-דין מוות שהוצא על כל יהודי, עד האחרון בבני העם היהודי? ולו ידם היתה משגת, היו מוציאים אותו פסק-דין מוות על הפועל לא רק כלפי ששה מיליונים אנשים, נשים וילדים - גם כלפינו, כלפי אחינו ברחבי תבל. ואחר ה,,תודעה היהודית" הזאת אפשר לדרוש מעם זה שלא יהיה שום הבדל בין היחסים בינו לבין גרמניה לבין היחסים בין עמים אחרים לבין גרמניה? אפשר לדרוש שלא יהיה שום הבדל בין יחסנו לגרמניה לבין יחסנו לעמים אחרים...בפרקי אבות-אדוני היושב ראש-יש ביטוי אדיר: ,,שפל רוח". והרי מידה זו דרושה לא רק ללימוד תורה אלא גם לניהול מדיניות. בלעדי זאת יש לך ה,,ריאל פוליטיק" המפורסם, על מקורו הטמא, שלפתחו לא רק חטאת רובץ אלא תהום פעורה ושואה מזדקת.

ואתם תעקבו איש אחר רעהו, ואחר כך תוכיחו שהשר מסר ידיעה סודית לעתון? מנין לדעת שהידיעה היתה סודית? אם חבר ממשלה מסר אותה לאחר כל ההתחייבות, לאחר איום בעונש - בוודאי לא היתה סודית. סתימה פה לעתונות? בוודאי, לראש הממשלה יש יחס מיוחד לעיתונים. אמנם שינה אותו. לפני הבחרות לכנסת הראשונה טען שלא דרושה אופוזיציה לממשלה, ואם תהיה דרושה ביקורת - העתונות תעשה זאת. אחר-כך שינה את דעתו, ואמר שהאופוזיציה דרושה, אבל העתונות - מה זה בכלל עתון? שוכרים פועלים, דפוס - וזה עתון. אתם רוצים להטיל אחריות על עורכי העתונים משום שאחד מחברי הממשלה לא קיים את כל ההתחייבויות החגיגיות? אנו נתנגד בכל כוחנו לחוק הפלילי הזה, המשפיל לא רק את העתונות אלא גם אתכם. אם אתם רוצים לעשות את עצמכם ללעג ולקלס בעיני האומה ובעיני העולם - כאוות נפשכם. אבל אנו, האופויציה הנאמנה, דואגים לכבודו של המוסר הממלכתי ששמו ממשלת ישראל. ואתם מגחכים אותו, אתם מלעיגים אותו, אתם מזלזלים בו - אתם, היושבים בו. ואני מקווה שעוד חברי הכנסת מכל הסיעות יחשבו שנית אם לקבל חוק בושה כזה.