הישיבה החמש מאות וארבעים ושלוש של הכנסת השלישית-הצעות סיעת תנועת החרות והמפלגה הדתית לאומית להביע אי אמון בממשלה

אבל היה מכתב שני של מזכירו של ראש הממשלה למזכירו של הרב הראשי, ובו נאמר : ,,הרב הראשי מטעה במזיד" - בפיסקה אחת, ו,,מטעה ביודעין" - בפיסקה אחרת. רציתי לשאול אם זה מקובל שראש ממשלה יכתוב לרב ראשי על ידי מזכירו. הייתי רוצה לדעת: כשראש הממשלה כותב לידיד הגדול של עם ישראל, למר האמרשילד, הוא מורה למזכירו לכתוב למזכירו של המזכיר הכללי של ארגון האומות המאוחדות? ובכן, אדם זר, בעל עמדה גבוהה - יש לכבדו; יהודי, בעל עמדה נעלה - אפשר לזלזל בכבודו? לא נאה לראש הממשלה לכתוב מכתב במישרין לרב הראשי? המזכירים צריכים להתכתב ביניהם?

אבל במכתב השני הזה נאמר שרב ראשי בישראל מטעה במזיד, ואני רוצה לשאול היום את כל הבית: מה עוד ירשה לעצמו ראש הממשלה הזה?אילו עצות הוא נותן?... אני חושב שיש לתת תשובה לראש הממשלה הזה בייחוד ביחס לנעליים. ובכן, אדוני ראש הממשלה, כשאתה כותב מכתב, או אתה מכתיב מכתב למזכיר, אל רב ראשי בישראל - של נעליך מעל רגליך, לאמור: כתוב בכבוד ולא בזלזול, בנימוס ולא בגסות, בהוקרה ולא בהתנשאות. על פי המסורת העברית המקודשת אין רב נציג האלוהים עלי אדמות, הוא מורה, והוא שופט. איזה יחס נוצר אל מורה בתולדות עמנו? כך נאמר: אם מורה שלך ואם אביך יפלו בשבי - מצוות פדיון שבויים חלה בראש ובראשונה על המורה. איז יחס יש לשופט בישראל? הרב הראשי הוא אחד משני הנשיאים של בית הדין הגדול לערעורים. הוא שופט בישראל. ראשית, איפוא, אומר בעל שררה בישראל למורה: אתה מטעה במזיד: ואת הדברים האלה הוא שם בחתימתו של מזכירו. שנית הוא אומר לשופט בישראל, שדרגתו כחבר בית המשפט העליון או כנשיאו: אתה מטעה במזיד. מותר לומר דברים כאלה? זה חינוך של הדור? זה חינוך להכרת צדק?