עיסקת הנשק-היא ירידה מוסרית לתהום והעם ידע לשפוט ממשלה זו ומעשיה ולהורידה

האם גרמניה של היום אינה עוד גרמניה של אתמול? למה, למה אינה עוד? האם בגרמניה של היום אינם מהלכים מיליונים הקרויים החברים של ס.א., של ס.ס., של ,,וואפן ס.ס.", של המפלגה הנציונל סוציאליסטית של ,,היטלר יוגנד", של הצבא, אשר בחסותו ובפקודתו ובכלי נשקו האדימו נהרות פולין ורומניה והונגריה מדם יהודים. הם אינם עוד, הם נעלמו, הם עדיין אינם בשלטון מוחלט בגרמניה? כאן מצטרפת השאלה של גרמניה של אתמול ושל היום עם השאלה, שאינה פחות מכרעת, של גרמניה של מחר. בין גרמניה שנקראה ,,הרייך של וילהלם" לבין גרמניה שכונתה ,,הרייך השלישי" היתה האידיליה של הריפובליקה הווימרית היש אדם אחד בעולם כולו, בר דעת, שיכול, ידו על לבו, שכלו בראשו, לומר כי מה שנקרא או נחשב בעיני המוכים בסנוורים האידיליה האדנאורית איננה מפלסת דרך למהדורה שלישית של הרייך השלישי? הרי כל אלה אשר במו ידיהם רצחו, כל אלה אשר את ידיהם רחצו בסבון יהודי, מתכוננים למשהו, ומתוך ההתכוננות הם יחזיקו בידיהם נשק יהודי? מי יכול להשיב לשאלה המחרידה הזאת, המטרידה עד עצם היום את טובי העמים באנגליה ובאמריקה, בצרפת ובבלגיה, בהולנד ובכל רחבי תבל? אבל בינתיים מדינת ישראל, מרצונה החופשי ומתוך הצלחה במכרז מוכרז, מספקת נשק לגרמנים.

אני יודע כי.. תעלו, יריבי הנכבדים, יעלה מנהיגכם, ותאמרו: זה רגש, זו רגישות זו רגשנות, אלו אמוציות, שאולי אפשר לכבדן אם כנות הן, אבל אסור להתחשב בהן. אני רוצה לשאול את כולנו פה, בני דור ההשמדה ואתחלתא דגאולה: מאימתי נעשינו קרירים כל כך? הן ביום שהונח היסוד על ידי חוזה רעיון הממלכתיות לתנועת השחרור העברית הלאומית בדורותיים נאמר לנו: אימפונדרביליה היא הממש בחיים, אימפונדרביליה היא המציאות והיא המשנה מציאות. מאימתי נעשינו קרירים כל כך, אנחנו בני הדור אשר החילונו מתכנסים על אדמת המולדת מתוך שכל קר, מתוך הגיון קריר או מתוך רגש שאולי בשפת אנוש מלים לבטאו? אבל האמת היא, כי כשם שאיוולת בכלל היא להפריד בנפש האדם בין ההגיון לבין הרגש, כך אווילות כפולה ומכופלת היא בענין זה להפריד בין השכל לבין הלב. מחינה פילוסופית ניתן לומר: יש רגש בלב, יש רגש במח-יש הגיון בלב. ומשום כך אמרו אבותינו: שיכול הלב הדרוש ללימוד תורה אולי יותר מכל תכונה אחרת.

ומתוך השילוב של הרגש היהודי עם ההגיון העברי אני בא להציג את השאלה השלישית: לא יהיה שום הבדל בין היחס של עמים אחרים לגרמניה לבין היחס שלנו לגרמניה, ולא יהיה שום הבדל בין היחס שלנו לגרמניה לבין היחס שלנו לעמים אחרים?..הגרמנים נלחמו בעמים אחרים, העמים האחרים נלחמו בגרמנים, היו 2 מלחמות אכזריות ביניהם. הן היו מלחמות, ותולדות האנושות מוכיחות, בצדק, שאחרי מלחמה יכולה לבוא התפייסות, שלום, אף ידידות. אנחנו ניהלנו מלחמה באנגלים. האם מישהו בישראל, העלה פעם בדעתו לטעון, כי בגלל זכר המלחמה ההיא לא יתכנו יחסי הבנה ושלום...היתה מלחמה בינינו לבין עמי ערב; היש מישהו בבית ישראל שיעלה על דעתו לולומר: לעולם לא יהיה שלום בינינו לבין עמי ערב? ...ההיתה בינינו לבין הגרמנים מלחמה? הרי העם ההוא, הרי המדינה ההיא חרצה, לנגד עיני האנושות כולה פסק דין מוות על כל היהודים עד האחרון בהם ולו ידם היתה משגת הם היו משמידים את האחרון ביהודים..הרי לא היתה מלחמה בינינו לבין הגרמנים, אך חזיון אחד היה שלא היה כמוהו בתולדות העמים – השמדה. לאחר פסק דין מוות שכזה, לאחר השמדה שכזו, יכול להיות בדיוק אותו יחס בין עמים אחרים לבין גרמניה כבינינו לבין גרמניה?

נשק יהודי בידי הגרמנים! מהו הנשק בשבילנו? הן מיסודו נשק הוא מכשיר נורא. האדם לא נוצר כדי להיהרג, הוא נוצר כדי לחיות. האדם לא נוצר כדי להיהרג על ידי שכנו, הוא נוצר כדי יחד אתו לתקן עולם במלכות שדי. הרי נשק זהו מכשיר איום. הנשק שלנו קדוש הוא. למה הוא קדוש? לא החזקנו נשק בתור לאום 70 דורות, סבונו גויים גם סבבונו, ובכל כלי הנשק השמידונו וקמו לכלותנו מדור לדור. בדור האחרון לקחנו נשק בידנו, קידשנוהו, טיהרנוהו, העלינוהו לשיא של גבורה ושל הקרבה ושל טהרה ושל שחרור. בלעדי הנשק הזה לא היינו יוצאים מעבדות לחרות; בלעדי הנשק הזה לא היינו קיימים; בלעדי הנשק הזה איננו יכולים להתקיים אפילו יום אחד; בלעדי הנשק הזה לא עצמאותנו היתה נופלת; אנחנו, רעיותינו וילדינו היינו מושמדים מתחת שמי השם. זו הקדושה החדשה שלא היתה כמותה בתולדות העמים-של נשק. אפשר לטמא קדושה? אפשר את הנשק היהודי הקדוש הזה לשים בידי פלדפבל גרמני, אשראולי הוא עצמו הוביל את קבוצת היהודים אל הנהר, ובתוכם אביך הזקן, והוא שר את שירת ,,התקוה", והם אומרים וידוי, והוא מטיל אותם הנהרה, והנהר מאדים מהם. ואת הנשק הקדוש היהודי הזה אפשר לשים בידי הפלדפבל הגרמני הזה?