מוסד חדש – רמטכ"לים לשעבר
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון כ"ט אדר התשכ"ד, 13 במרץ 1964
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
האם, איפוא, קשה היה... לשלוח הזמנה אדיבה למר צו'-אן-לאי או לפחות לבקשו, אם טרדותיו לא יאפשרו לו לבקר בישראל, לשגר אלינו כמה מעמיתיו? משום מה לא יצאה מעולם הזמנה, או בקשה מעין זו, מירושלים לפקין. אך עתה, בבוקר עבות אחד, הגיענו קול מטבריה לאמור: הזמינו מידמשלחת רשמית שתבוא מסין לישראל.
ולא אבה המצווה לשאול את עצמו, מה בתנאים הקיימים, עלולה להיות תשובתה של סין. פלא. שמעתי כי מר בן-גוריון אוהב בשעות הפנאי שלו, לשחק אשקוקי. הוא בודאי יודע, כי במשחק שכלי זה מושכל ראשון הוא, כי אין זה מספיק להזיז כלי, אלא חובה לחשב, מה תהיה, או עלולה להיות, תגובתו של הצד, המוזמן למהלך נגדי. אשקוקאים גדולים מחשבים ארבעה, חמישה ואפילו יותר מהלכים יזומים, נגדיים וחוזר חלילה. אבל מי שאינו מחשב לפחות שני מהלכים, של הפותח ושל המגיב, הרי הוא – ייסלח לי על הביטוי המאומץ – פרטץ' גמור. כך באשקוקי, וכך במדיניות.
נניח, כי עצתו הפומבית של ראש הממשלה לשעבר, אשר במשך שנים רבות שמר את השגעון הסיני לעצמו, מתקבלת על דעת ראש הממשלה דהיום והזמנה רשמית לשיגור משלחת ממלכתית יוצאת מירושלים לפקין. כלום כה קשה לשער, מה היתה תשובתם של המוזמנים? סין נמנעה עד היום לשגר נציג דיפלומטי לישראל. בועידות בין-לאומיות שונות מצטרפים דובריה להכרזות האויליות, לפיהן מדינתנו הורתו באימפריאליזם לידתה בקנוניתו ותכלית קיומה לשמש מכשירו. על כך כמובן יש להצטער ומאפשרות שינוי אין להייאש. אבל כל עוד לא חל השינוי המקווה, הן ברור לכל בר דעת, כי סין תסרב לשגר משלחת רשמית למדינת ישראל, או לא היתה משיבה כלל להזמנתה. אי המדינה המזמינה סירוב? מדוע אנו צריכים, מתוך רפלקס מאוחר של סינומניה להשפיל את עצמנו?
ולא אבה המצווה לשאול את עצמו, מה בתנאים הקיימים, עלולה להיות תשובתה של סין. פלא. שמעתי כי מר בן-גוריון אוהב בשעות הפנאי שלו, לשחק אשקוקי. הוא בודאי יודע, כי במשחק שכלי זה מושכל ראשון הוא, כי אין זה מספיק להזיז כלי, אלא חובה לחשב, מה תהיה, או עלולה להיות, תגובתו של הצד, המוזמן למהלך נגדי. אשקוקאים גדולים מחשבים ארבעה, חמישה ואפילו יותר מהלכים יזומים, נגדיים וחוזר חלילה. אבל מי שאינו מחשב לפחות שני מהלכים, של הפותח ושל המגיב, הרי הוא – ייסלח לי על הביטוי המאומץ – פרטץ' גמור. כך באשקוקי, וכך במדיניות.
נניח, כי עצתו הפומבית של ראש הממשלה לשעבר, אשר במשך שנים רבות שמר את השגעון הסיני לעצמו, מתקבלת על דעת ראש הממשלה דהיום והזמנה רשמית לשיגור משלחת ממלכתית יוצאת מירושלים לפקין. כלום כה קשה לשער, מה היתה תשובתם של המוזמנים? סין נמנעה עד היום לשגר נציג דיפלומטי לישראל. בועידות בין-לאומיות שונות מצטרפים דובריה להכרזות האויליות, לפיהן מדינתנו הורתו באימפריאליזם לידתה בקנוניתו ותכלית קיומה לשמש מכשירו. על כך כמובן יש להצטער ומאפשרות שינוי אין להייאש. אבל כל עוד לא חל השינוי המקווה, הן ברור לכל בר דעת, כי סין תסרב לשגר משלחת רשמית למדינת ישראל, או לא היתה משיבה כלל להזמנתה. אי המדינה המזמינה סירוב? מדוע אנו צריכים, מתוך רפלקס מאוחר של סינומניה להשפיל את עצמנו?
הביטוי השני לגעגועי השיבה, הנוראים בכרסומם, הוא בהיטפלות העונתית המחודשת לשיטת הבחירות בישראל. ודאי, אין לשלול משום איש את זכותו האזרחית להעלות גירה שיטתית, אפילו היא צבועה. ראש מפא"י טוען, כי מחמת שיטת הבחירות הקיימת מכתיב המיעוט את רצונו לרוב. האמת הפשוטה היא, כי זהו בדיוק הדבר אליו שואף מר בן גוריון. כל ילד יכול לעשות את החשבון מה היו, מבחינת מפא"י, התוצאות, לו היתה מתקבל ההצעה הנודעת לחלק את המדינה למאה ועשרים איזורים, אשר לכל אחד מהם יבחר, על פי שיטת הפלורליות, כלומר לא ברוב אלא במספר הקולות הגדול יותר, את נציגו לכנסת. על פי שיטה זו, נוכח רבוי המועמדים הבלתי נמנע, היתה מפלגת שליש, או אפילו רבע, נוטלת את הרוב המכריע של המנדאטים. מפא"י, אשר עם כל אמצעי הלחץ שבידה, מעולם לא השיגה במדינה אלא קצת יותר משליש הקולות, היתה מקבלת, על פי השיטה האיזורית, בין שמונים עד מאה מתוך מאה ועשרים מנדאטים לכנסת. ואז מיעוט בעם, על ידי רוב מלאכותי בפרלמנט, היה מכתיב את רצונו לרוב המכריע של בני העם הזה. לכך ייקרא דימוקרטיה מתוקנת.
היום אין עוד ספק, כי התוצאה הראשונה של הפוטש האזרחי הזה, היתה דחיית בחירות לכנסת. אמנם חוק יסוד: הכנסת קובע, כי הבחירות הכלליות תתקיימנה כל ארבע שנים אבל סעיף זה בחוק אפשר לשנותו על ידי חוק אחר. זהו, כמובן, ההבדל בין הסתדרות העובדים, על חוקתה המופרת, לבין בית הנבחרים, בו החלטה אינה מספקת, אלא דרוש חוק. אבל גם חוק אפשר לקבל, אם יש מאוחריו רוב. היום אין למפא"י אלא קצת יותר משליש הנציגים בכנסת, בין שני השלישים הנותרים אין שום גורם, המוכן לתת ידו במעל הארכת תקופת כהונתה של הכנסת. אבל לו למפא"י היה רוב מוחלט בבית הנבחרים, את מי היא היתה שואלת, במי ובמה היתה מתחשבת? את מי שאלה, ובמה התחשבה, בהסתדרות העובדים? חוק היתה טוענת, הוא חוק. הרוב החליט. כבד רצונו. והבחירות לכנסת על פי חוק, שהיה מתקבל לפי כל כללי התקנון, היו נדחות גם מפרק לפרק, והיו מתקיימות פעם בחמש או בשש או אולי בשבע שנים. לפי הצורך. של מפא"י, כמובן. איך אמר דוברה בוועד הפועל של ,,ההסתדרות"? דימוקרטיה, טען, אינה מתבטאת רק בסעיפים כתובים, אלא גם בתחושת המציאות.
