עבירות נגד ובעד המדינה
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון י"ז סיון התשי"ד, 18 ביוני 1954
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
הפילוסופיה הטוטליטרית, הקומוניסטית, הפאשיסטית והמפא"יית, שנטלה משתיהן, מזהה את המדינה עם הממשלה. איש המאמין בחרות ואוהב את הצדק, לא תמיד יפריד בין המדינה לבין הממשלה; הוא תמיד יבחין ביניהן; הוא לעולם לא יזהה אותן.הנסיון ההיסטורי הוכיח, כי כפי שישנן ממשלות המשרתות את המדינה כנאמנות, כן ישנן ממשלות העושות את מלאכתן רמייה, הטענה, כי ממשה שנבחרה היא טובה משום שנבחרה, טענת שווא היא. וודאי, ממשלות בלתי נבחרות הן רעות מיסודן; אך גם ממשלות שנבחרו יכולות לעשות הרע.
ניסיון להפיל ממשלה בכוח הוא מעשה חמור; אולי אין חמור ממנו. נסיון כזה כרוך בדרך כלל, אם כי לא תמיד, במלחמה. כל מלחמה היא טרגדיה; אך אין טרגדיה נוראה ממלחמת אזרחים, משליחת יד איש ברעהו.
אף על פי כן, אין לומר, כי מרידה בממשלה מופנית תמיד נגד המדינה. ההיסטוריה יודעת לספר על מרידות מזויינות שהיו לטובת המדינות, בהן הממשלות החוקיות הופלו אף בכוח הזרוע.
הדוגמא הקלאסת של מרידה נגד שלטון חוקי, שהיתה לטובת המדינה, היא המהפכה הצרפתית. אם תפארתה החיצונית של צרפת הוא הוורסיי, או הפונטנבלו, הרי גדולתה הרוחנית היא מגילת זכויות האדם והאזרח. אך מי כתב את המגילה הזאת? כתבוה אלה שהתמרדו נגד הממשלה החוקית בארצם.
אני כותב על מרידה, לא על מרד. האבחנה בין שני המושגים האלה דרושה לנו לא רק בלשון ההיסטוריה אלא גם בשפת החוק. העברי ידע תמיד לדייק בלשונו. יש הבדל יסודי בין מרד לבין מרידה, אם כי שרשן האתימולוגי הוא אחד. העברי מדבר על מרד החשמונאים ועל מרד בר כוכבא; אין הוא מדבר על ,,מרידותיהם". מרד מופנה נגד שלטון נכרי; על כן הוא תמיד מוצדק, אף אם אינו מצליח. מרידה מופנית נגד ממשלה ,"ביתית". יש והמרידה היא גם נגד המדינה; יש והיא דווקא בעד המדינה, אם כי היא נגד ממשלה מסויימת. את המשפט הזה חורצת ההסיטוריה. הדור, בו נעשתה המרידה, שופט עליה מבחינה אחת בלבד: אם היא הצליחה.
אולם המדינה אינה של ממשלה רעה זו, כפי שלא תהיה של הממשלה שתבוא תחתיה. המדינה היא שלך ושלי; היא שלנו, היא של כולנו. לו המדינונת הזאת הייתה נופלת, היה מקיץ הקץ לא על עצמאותנו, אלא על קיומנו. לא היינו עוד, אלמלא הקימונו מדינה; לא נהיה עוד, אם היא לא תהיה...
הנוער שלנו לא יחפש "קריירה" של חיים קלים, או חיים קלים של "קריירה", אם ההנהגה הלאומית תיתן לו דוגמא של כנות ואחווה וענווה ושרות, במקום ה"דוגמא" שניתנה לו בימי שלוט "המרצה", היא הדוגמא ההרסנית של קרייריזם ורדיפת-בצע, של צביעות ומשטמה, של התנשאות וחנופה לשררה...
בתנאים מסויימים יש,בוודאי, טעם ב"תמות נפשי עם פלשתים", אך מה טעם בתמות נפשנו עם מפא"י? הממשלה היא רעה, אך על המדינה יש לשמור. אם נשכיל לשמור עליה, עוד נזכה לראות מדינה עברית בלי ממשלת מפא"י... משום כך אין לי ספק בכך, כי, גם תחת הממשלה הרעה הזאת, עלינו לתת יד לחיזוק כוחה הצבאי של המדינה, כפי שעלינו לתמוך במלחמה בכל מי שרוצה לפגוע בכוחה.
...אנשי מפא"י ותומכיה, שחיברו את "חוק עבירות נגד המדינה", ייטיבו, אפוא, לעשות, אם ידברו, מתוך כנות, על הגנת ממשלתם, במקום לדבר גבוהה, מתוך צביעות, על "הגנת הדמוקרטיה". הדמוקרטיה, שהם הנהיגו בישראל, היא מזויפת במקור.שלטון העם אינו מתבטא רק במעשה הבחירות, מפקידה לפקידה. השאלה המכרעת היא, האם מעשה הבחירה הוא חפשי. נכון הוא, כי לא ייתכן שום חופש בחירה אם אין בה ברירה, בין תכנית לתכנית, בין רשימה לרשימה, בין מעמד למעמד. אך ה"טכניקה" של המאה-העשרים הצליחה, במקומות שונים, ליטול את נשמת החופש ממעשה הבחירה, גם כאשר בפני האזרח מוצגות רשימות מספר,ולא רשימה אחת. "הטכניקה" הזאת, הפועלת בעיקר בעזרת לחץ פרנסתי, "מפליאה" עשות בארצנו. אם ההשקפה היא פונקציה של הפרנסה, או אם פרנסת רבים תלויה בהשקפתם, אין מעשה-הבחירה יכול להיות חופשי.
לעיתים זוהי מצווה אזרחית לעבור עבירה נגד ממשלה הרעה, בעד הארץ הטובה. ישנו עבירות במדינה, שהן בעדה,לא נגדה.
אינני קורא לעבור עבירות, כפי שהאמנתי, כי חוקים של ממשה זרה יש להפר תמיד, כן הנני מאמין, כי חוקים של ממשלה שלנו, יש, בדרך כלל לכבד, גם אם היא רעה, אף אם הם רעים. אך אם אהיה משוכנע, כי עבירה מסויימת על החוק הכתוב היא, אמנם נגד הממשלה, אך למען המדינה -אעבור אותה: במעשה, אם אוכל לעשותו; בדברים אם אוכל להשמיעם. אזרח חפשי, הנוטל לעצמו, לפי הכרתו, הפטריוטית, את הזכות הזאת, יטיל על עצמו את החובה לשאת בתוצאות מעשהו, ולא להתלונן אם יסבול בגללו. יש זכות לאזרח טוב לעבור עבירה למען המדינה; יש זכות לממשלה רעה להביאו לדין.
מדינה חייבת להגן על עצמה מפני מרגלים; ממשלה זכאית לשמור על שלטונה מפני מרידה. אך התנאי הוא, שההגנה הזאת לא תיהפך להתקפה - על אזרחי המדינה וזכויותיהם. וזהו בדיוק מה שעושה החוק הקרוי "חוק עבירות נגד המדינה". הוא אינו "מגן"; הוא תוקף כל אזרח וכל זכות מקודשת של האדם והאזרח".
ממשלה זכאית לשמור על שלטונה מפני מרידה. אך התנאי הוא, שההגנה הזאת לא תיהפך להתקפה - על אזרחי המדינה וזכויותיהם. וזהו בדיוק מה שעושה החוק הקרוי "חוק עבירות נגד המדינה". הוא אינו "מגן"; הוא "תוקף" כל אזרח וכל זכות מקודשת של האדם והאזרח...
חוק עבירות נגד המדינה" אינו חוק "ליברלי". זהו חוק טוטליטרי מובהק, הן בסעיפיו הכתובים והן ברוחו הרעה המרחפת על פניהם. מחברי החוק ניסו, בהתאם לפילוסופיה שלהם, לזהות לחלוטין את המדינה עם הממשלה. לכן הם העניקו לממשלה את הזכות להכריז על ארגון, המתנגד לממשלה, כעל "ארגון עוין" (עוין למדינה). החוק מטיל אחריות על איש בגלל מעשי רעהו. החוק מבטל את יסודות המשפט והצדק על ידי שהוא מעביר את חובת ההוכחה מן הקטגור על הנאשם, הנחשב, לפי שיטה "ליברלית" זו לחייב, בטרם הורשע על ידי השופט. החוק גם מעניש על מחשבה, אף על פי ששר המשפטים, בהיותו צעיר, למד בוודאי, כי "מחשבות פטורות ממכס"...
אגב, לפי "חוק עבירות נגד המדינה" ותחת "שלטון היועץ" עלול אני להיאשם וללכת למאסר על חלקים מסוימים של מאמרי זה; ויחד עמי ידידי העורך, החף מכל פשע. אך אין דבר. גם לאחר ש"חוק העבירות" הטוטליטרי ייכנס לתוקפו, אוסיף לכתוב דברים, כאלה ואתה, ידידי העורך, לא תמאן בוודאי לפרסמם. כי אכן, ישנן עבירות שהן בעד המדינה ולא נגדה.
אגב, לפי "חוק עבירות נגד המדינה" ותחת "שלטון היועץ" אלול אני להיאשם וללכת למאסר על חלקים מסוימים של מאמרי זה; ויחד עימי, ידידי העורך, החף מכל פשע. אך אין דבר. גם לאחר ש"חוק העבירות" הטוטליטרי ייכנס לתוקפו, אוסיף לכתוב דברים, כאלה ואתה, ידידי העורך, לא תמאן בוודאי לפרסמם. כי אכן, ישנן עבירות שהן בעד המדינה ולא נגדה.
