הישיבה הארבע מאות ואחת של הכנסת השניה
דברי הכנסת:
מליאת הכנסת
מראה מקום:
דברי הכנסת י"ט אדר ב' התשי"ד, 24 במרץ 1954
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
אם תשאלונו, אם מותר לשים קץ לשפיכות הדם העברי והערבי כאחד על-ידי מלחמה, על-ידי מלחמת חזית גלויה וכללית, נאמר: הן, מותר. האנושות שהתנסתה במשך דורות, וביחוד בדור האחרון, בהונאת הבריות על-ידי התוקפנים, בדיכוי, בשעבוד, נטשה מזמן את הכזב של הפאציפיזם המ- זוייף הממיט עליה אסון אחרי אסון; האנושות למדה להבחין בין מלחמת אספארטקוס לבין מלחמת קריסוס, בין מלחמת צדק לבין מלחמת עוול. אילו אנו היינו יוזמים, בהתקפת-נגד, מלחמת חזית גלויה, לא היינו עושים מלחמת עוול אלא מל- חמת צדק, לא היתה זו מלחמה למען שפיכות דמים אלא כדי לשים לה קץ; לא היתה זו למען כיבוש אדמת זרים, אלא למען שחרור אדמתנו, מכורתנו, לא היתה זו מלחמה למען מלחמה, אלא למען השכנת השלום.
ודאי שישנו סיכון, בכל מעשה ישנו סיכון. האם אין סיכון בחוסר המעש שלכם? הברירה למדיניות שאנו מציעים לכם היא אחת: מלחמת דמים בלתי-פוסקת, כפי שאחד מכם כבר אמר, אולי לשנות דור, ובסופה — מלחמת חזית כללית לפי יזמת הערבים, ובשעה שהם ימצאוה לנבונה וכשרה מבחינתם.
הבעיה היסודית היא אחת: תהיה או לא תהיה שפיכות-דמים בישראל, יסעו אזרחינו חפשיים בדרכים, ישובו ילדינו לבתיהט, או יהיו מוטלים בצדי הדרכים ונורידם פעם בשבוע, פעם ביומים או פעם בחודש אלי-קבר.
