מה היתה עושה תנועת החרות?
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון י"א שבט התשי"ד, 15 בינואר 1954
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
הישגים סוציאליים תלויים לא רק בתיאוריות סוציאליות; הם תלויים בכלכל, בעבודה קשה, בחריצות ובפריון-עבודה גבוה. וכל התנאים האלה תלויים בשיטה של יוזמה חופשית. ואם למסגרת זו, עם שפע ל השקעות, עם פועלים טובים, ופריון עבודה גבוה – יושקעו מאמצים תמידיים על ידי ממשלה שקולה, שתדע לבער את הקצוות הקיצוניים, או יותר נכון, שתדע לקרב את הצדדים הקיצוניים על ידי חוקים חברתיים טובים, אזי תהיה לנו מחד-גיסא כלכלה פורחת, והגשמת השלבים הראשונים של הצדק הסוציאלי מאידך גיסא.
לא תהיינה לנו בעלות ברית כל עוד אנו מתחננים לשלום בפני מדינות ערב וכל עוד מתחננים אנו בפני האמריקנים, האנגלים והצרפתים לאלץ את הערבים לעשות אתנו שלום. ואז אומרות המעצמות הגדולות: "אם רוצים אתם בשלום, אזי עליכם לתת משהו לערבים. איננו יכולים ללכת אליהם בידים ריקות". מבחינה פסיכולוגית אין להימנע ממצב כזה. ברם, מבחינה פוליטית, אין מצב זה בלתי נמנע. יכולים אנו ללא כל ספק להשיג בעלות ברית לשם הגשמת מטרתנו הלאומית.
אנו אנטי-קומוניסטים כשם שאנו אנטי-פאשיסטים. אנו מנוגדים לכל משטר טוטליטארי. אנו אנשי החופש. אנו מאמינים, כפי שכבר אמתי, שהיחיד הוא המטרה של המדינה. משום כך ברור מקומנו בעולם מנקודת מבטן של הבעיות המתעוררות בין החופש והעבדות, בין הקומוניזם והדמוקרטיה.
ברם, כשנוגעים הדברים במדינתנו שלנו ובעמנו שלנו, חייבים אנו לדעת שהעולם אינו כל כך פשוט: מערב ומזרח, קומוניזם ודמוקרטיה רוסיה ואמריקה. העולם מסובך הרבה יותר.
במקרה שלנו אין כל יסוד שהוא להצהרה של נוטראליות, משום שעלינו להודות כי ישנם אויבים למדינתנו וכי מדינה שיש לה אויבים חייבת לחפש בעלות ברית לעצמה. ואם יש לה למדינה בעלות ברית, אזי אינה יכולה להיות "נויטראלית".
אם תהיינה התנגשויות ובמיוחד אם תהיינה התנגשויות, אנו אומרים בגלוי לאלה העלולים להיות מאוכזבים חילופי הממשלה ביום הבחירות: מנקודת השקפתו ישנה רק דרך אחת לחילופי ממשל בישראל והיא דרך ההצבעה בבחירות ולעולם לא ננקוט אמצעי אחר למען החלף את הממשלה.
אדם התלוי בשליטו למען השג את פת לחמו, אינו יכול להחליט באופן חופיש.
במקרה שלנו, צריכים אנו לזכור תמיד כי אנו עם בעל נטיות קיצוניות, אנו מהפכנים מאוד ואף שמרנים מאוד. ואם התרגלו אנשים במשך 30 שנה ויותר לרעיון שהסוציאליזם המרקסיסטי פירושו התקדמות בשביל הפועלים וכי כל דבר אחר מנוגד לאינטרסים של הפועלים, ויקשה לשכנע אותם כי האמת הפוכה היא לחלוטין. ברם, זאת עלינו לעשות אם כי הדבר יגזול זמן רב.
פאראדוכסלי הוא שהמרקסיסטים שלנו הם נגד "הלאמה", ואם כי יש לנו מעמד שולט סוציאליסטי, אין לנו בכל זאת "כלכלה מולאמת".יש לנו במקום זאת "כלכלה מפלגתית.
מפעלי ה"הסתדרות" אינם מפעלים של הפועלים. מפעלים אלה אינם שייכים לפעלים אלא לאנשים מעטים בלבד, מנקודת השקפתו של החוק הפועל אינו מפיק כל תועלת מהמפעלים משום שהיחס בין פועל לבין מעבידו במפעל כמו "סולל בונה", דומה ליחסים שבין פועל בכל מפעל פרטי אחר לבין מנהלו.
כעת קיימת אצלנו המסגרת הבאה: ישנה ה"הסתדרות", שהיא איגוד מקצועי, וישנה חברת-העובדים, שהיא חברת מניות, חברה קאפיטאליסטית פשוטה.
אנו סבורים – ואף אומרים בגלוי – כי איגוד מקצועי הוא בבחינת צורך הכרחי בחיים המודרניים, וכן סבורים אנו כי התופעה הנקראת בארה"ב "מיקוח קולקטיבי" אף הוא בבחינת צורך הכרחי, הן מנקודת השקפה סוציאלית – משום שהרמת רמת חייו של האדם יש בה מהצדק; ומנקודת השקפה כלכלית – משום שהכלכלה עצמה תובעת את ריבוי מספרם של הצרכנים, במידה שאפשר יהיה לפתח את התפוקה. אם אין צרכנים, אין תפוקה ואין פריון עבודה, ואם אין פריון עבודה – אין כל אפשרות להעלות את רמת החיים. וברור שהמטרות הסוציאלית והכלכלית משולבות זו בזו. משום כך אומרים אנו, כי איגודים מקצועיים ונציגי הפועלים לשם מיקוח וקולקטיבי, בבחינת צורך הכרחי הם.
אין להסיק מכך שנוכל הלשים שוויון מלא. יתכן ושוויון מלא בתחום הכלכלה בלתי-אפשרי הוא, ממש כשם שבלתי-אפשרי שוויון מלא בתחום ההשכלה . אולם צדק סוציאלי זה יהיה ככוכב המדריך אותנו בלילות אפלים, על פני ימים סוערים ועל פני יבשות עזובות; הוא יקרב אותנו למטרתנו, כשם שכוכב מקרב את הנודד למטרתו, ונגשים ללא ספק את ביטול ההבדלים האיכותיים, המהווים את אסונה של כל חברה ואשר אינם אלא א-צדק מוחלט, שאין לסבלו בשום פנים. מצב כזה יקרב את האגפים הקיצוניים. זוהי חובתה הראשונה של כל הממשלה יהודית, משום שהיא כתובה בספר הספרים, ומשום שזוהי שאיפתו של כל אדם שלמד משהו מתורת החיים. אנו יכולים להשיג זאת באמצעות שיטת היזמה החופשית, עם פריון עבודה גבוה ועם חוקים סוציאליים שקולים ומדודים. אנויכולים להגשים את המטרה של חיסול ההבדלים האיכותיים, ואנו יכולים להביא לידי מצב של שמחת חיים ושל רצון לחיות מדינת ישראל, ולשמש בכך דוגמא לכל ארצות העולם.
"האם אתם תצליחו יותר?" אם עונים על שאלה זו בכל הכנות בשלילה, אזי שום שינוי של ממשלה, ושום שינוי בקבוצה השלטת, לא היו אפשריים בעבר בכל מדינה שהיא ולא יהיו אפשריים בימינו אנו. תמציתה של הדמוקרטיה היא האפשרות לחילוף שליטים. אפילו אם מצליחים השליטים במעשיהם, הרי שתבונתם של העמים החופשיים מכתיבה להם את הצורך להחליפם מדי פעם, משום שיש מידה גדולה של אמת בכך שיש בכוח כדי להשחית את אלה שבידיהם נתון כוח הזה, ושלטון מוחלט מביא, בסופו של דבר, לידי שחיתות מוחלתת. ברם, אם השליטים אינם מצליחים במעשיהם אזי השינוי הוא בבחינה הכרח מוחלט. צחוק הגורל הוא שהיהודים מטיפים לדמוקרטיה בפני כל עמי העולם, עולם בקרבם עצמם מפתחים הפ פילוסופית חיים שאינה אלא טוטאליטריות מוחלטת, ושואלים, ועלי לומר בגלוי, את השאלה הטפשית: התצליחו אתם יותר?
אנו קובעים, כי בשלב הראשון להשגת צדק סוציאלי יש צורך לבער את ההבדלים האיכותיים בין אדם לאדםובין שכבות החברה השונות. אלה הם חמשת ה"ממים" המפורסמים שניתנו לנו על ידי זאב ז'בוטינסקי: "מעון, מזון, מלבוש, מרפא, מורה".את אלה יש להעניק לחברה ולכל יחיד שבה, לכל מבוגר ולכל ילד.
אנו מאמינים, כי צדק סוציאלי אינו ענין של כמות, אלא של איכות. חילוקי דעות בחומי הכלכלה והחברה בין יחידים לבין קבוצות בחברה שלנו אינה בבחינת טרגדיה, אם יש להן אופי כמותי. אולם, כמו בפיסיקה, עלייה או ירידה בטמפרטורה עלולה להפוך את הכמות למשהו הדומה לאיכות חדשה; מים הופכים לקח, או קרח למים- וכך גם בתחום הכלכל. כמויות עלולות להפוך לאיכויות. למשל, אם לאדם אחד יש בביתו זוג נעליים, ואילו לחברו יש חמישה זוגות, אזי יש כאן הבדל כמותי גדול. ברם, אם לאדם אחד י זוג נעליים אחד, ואילו חברו מתהלך יחף ואין לו נעליים כלל אזי ההבדל חדל להיות כמותי והופך להיות הבדל איכותי. עיקרון זה שריר וקיים גם בנוגע למצרכי מזון לדיור, ואין צורך לחזור על דוגמאות.
איזה קשריש לירושלים עם בעיות מעמדיות?
אם יש להם רוב, אזי זוהי דימוקראטיה. אם הרוב הוא נגדם , אזי אין זה ,בעיניהם אלה "רוב מקרי", שאסור או שאין צורך, להתחשב בו.
אין זה צודק ואין זה הוגן לדבר גבוה גבוה בשם הדמוקרטיה ובשם החופש, בשם השוויון ובשם הצדק בפני העולם כולו, בעוד שאנו עצמנו איננו מהווים דוגמה לרעיונות יהודיים יסודיים אלה במדינתנו אנו. ואם מאמינים אנו, ואני יודע שמאמינים אנו, בתורה שלמדנו ושלימדנו ראשי בית''ר "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" אזי חייבים אנו להנהיג רעיונות אלה בביתנו אנו תחילה. הרי אלה רעיונות הקבועים באמונה שאדם נוצר בצלם אלהים וכי המדינה נוצרה כדי לשרת את האזרח, כדי לשרת את היחיד, כדי לדאוג לשלומו ולבטחונו וכי המדינה אינה מטרה בפני עצמה.
חוק קונסטיטוציוני מהווה הכרח גם לצורך משיכת אנשים למדינתנו, במיוחד מארצות המערב, ולצורך זה שאנשים אלה יעלו לכאן עם כל רכושם.
הבטחון המדיני הכרחי גם מנקודת מבט כלכלית, משום שהמשבר המסוכן ביותר והסכנה הגדולה ביותר, המרפים מעל ראשינו, הם משבר האימון. אם רצוננו ביציבות, אם רצוננו בבטחון פסיכולוגי, חייבים אנו להעניק, לא רק לאלה המתגוררים כבר בישראל, אלא גם לכל אותם האזרחים הפוטנציאליים את ההרגשה שאם הם האים למדינתנו, הם יהנו מזכויות אזרחיות וכי זכויות אלה לט תבוטלנה על ידי רוב מסויים הקיים במדינה, או על ידי רוב כלשהו שיצוץ לפתע פתאום.
דבר זה הכרחי בנקודת מבט מוסרית. במשך תקופות ארוכות שלטו בנו זרים. במשך מאות בשנים ראינו בחוק תופעה מדכאת שבמקרים רבים הופעלה נגדנו. במדינתנו אנו חייבים אנו לחנך את עמנו ואת הנוער שלנו, לאחר 70 דורות של חוסר-מולדת ומדינה שהשליטים אינם שליטים, אלא משרתיו של העם ושאפשר להחליפם, שהעם חייב להיות חופשי להחליפם וכי לכל אדם ולכל אזרח יש זכויות מסויימות, ששום שליט אינו יכול לגזלם ממנו.
אם תינתן קונסטיטוציה לעמנו, יבוטלו חוקי חירום אלה – ראשית, כי תוצא מהחוק הקונסטיטוציוני, ושנית, כתוצאה מחוק הספציפי, שיתקבל על ידי רוב חדש בפרלמנט, שיהיה מבוסס על אותו חוק שנתקבל בפרלמנט ואשר עליו כבר דיברתי. אם תתקבל הקונסטיטוציה, אזי יזכה כל אזרח בזכויות ובחובות מסויימים שאותם לא יוכל לבטל אף רוב, או לפחות אף רוב רגיל. זהו בטחון מדיני. זהו מצב זבו יודע כל אזרח מה הן הזכויות ומה הן החובות. זהו מצב שבו החוק הוא העליון ולא הקאפריסה של השליט.
אמת היא שהרוב חייב לשלוט. שתי האלטרנטיבות לשלטון של רוב הן, ראשית, תוהו ובוהו, ושנית, דיקטטורה.
שתי האלטרנטיבות האלו עלולות להביא לידי אסון למדינה וכל האנשים החופשיים יסלדו מפיהם. ברם, אמת היא שגם שלטון של רוב עלול להפוך לדיקטטורה. יש לנו דוגמאות בהיסטוריה, שבהן הוכח כי לא רק במשטר של מיעוט יכולה להתפתח רודנות, אלא אפילו במשטר של רוב. ומשום כך באה תבונתו של העם, שרכשה לה ניסיון בכל מיני צורות של ממשל, ומכתיבה לו, לעמוד בפרץ ולחסום את הנטיות הדיקטטוריות המתפתחות במשטר של רוב.
