המוסר של מטיפי המוסר

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון ט' תשרי התשי"ד, 18 בספטמבר 1953

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

למען לא נעשה עוול לאיש, עלינו להניח ביחס להאשמות, שהוטלו על תושבי אבו-גוש, את מה שאפשר להניח ביחס לכל האשמה המשטרתית: ייתכן שהיא נכונה, ייתכן שאין לה יסוד. אם לתושבי הכפר, "שהוגלו" הגלילה, אין כל קשר להתנגשות הזוועה, אסור היה, כמובן, להטיל עליהם את עונש "הגלות"; אך אם האשמה היא נכונה, אסור היה להטיל על האשמים "עונש" השילוח.
על גידופים,כמובן, אין משיבים; אסור להשיב. פתיתי בוץ כי יושלכו על בן-אדם אין עליו אלא ליטול מברשת ולנקות את בגדיו. מבחינה זו אין הבדל בין בוץ הנזרק ביד לבין רפש המושלך בעט, יהיה מחזיק בו אשר יהיה.
שטות אופיינית לה, שעתה הממשלה בצוותה ,,להגלות" לנצרת מספר תושבים של הכפר-אבו-גוש. הממשלה טוענת, בהסתמכה על שרות הסתר שלה, כי שלשה מבין התושבים הערביים האלה אשמים בהשתתפות בפשע של הטלת רימונים על מוסד חינוכי לילדים עוורים; האחרים, אומרים השלטונות, סירבו לשתף-פעולה בגלוי המתנקשים הרצחניים הנסיון הורנו לדעת, כי, בלי הוכחות ברורות, אין לתת אמון בידיעותיה ובהודעותיה של הבולשת שלנו; מפקחיה וחוקריה הגבוהים הוכיחו, הן בימים עברו והן בימים אלה, כי עיקר כשרונם הוא לשקר. למען לא נעשה עוול לאיש, עלינו להניח ביחס להאשמות, שהוטלו על תושבי אבו גוש, את מה שאפשר להניח ביחס לכל האשמה מישטרתית: ייתכן שהיא נכונה, ויתכן שאין לה יסוד. אם לתושבי הכפר, ,,שהוגלו" הגלילה, אין כל קשר להתנגשות הזוועה, אסור היה, כמובן, להטיל עליהם את עונש ,,הגלות"; אך אם האשמה היא נכונה, אסור היה להטיל על האשמים את ,,עונש" השילוח. צאו וראו: בקירבת אבו-גוש הושלכו רימוני-יד חיים על ילדים עוורים, בכוונה ברורה לרצחם נפש. פשע כזה, כלום יש נורא הימנו? הבולשת ברוכת הכשרונות טוענת, כי היא הצליחה לתפוס את מבצעי הפשע, או את השותפים לביצועו, ומה עושה עמם הממשלה, ברוכת העוז והתבונה? היא ,,מענישה" אותם, את המתנקשים בילדינו האומללים, בעונש מרעיד עצמות: בהעברתם לעיר נצרת. עתה ידע כל ערבי מה צפוי לו, אם הוא ינסה לרצוח את ילדי ישראל או יתן יד לנסיון רצח; מעתה וודאי יירא כל מתנקש וידו תיסוג אחור לפני שתורם עלינו או על בנינו, בקיצור: אם אנשי אבו גוש הם חפים מפשע, הרי הענשתם של אנשים, שלא עשו כל עוול, הוא מעשה מרושע, אך אם לאנשים אלה יש באמת יד בהתנקשות הנוראה, הרי שילוחם לנצרת הוא ,,עונש" שיעורר את צחוק השטן בכל מדורי הגהינום. ממשלתנו ירום הודה רשמה על מצחה כתובת רבת-הוד: רשע נלעג.
...מטיפי המוסר מקישים היקש ,,פשוט" ובלתי מסוייג בין לוחמי המחתרת העברית לבין המתנקשים הערביים למיניהם. המורדים העבריים, כידוע, קמו נגד שלטון נכרי; בארץ ישראל שלטו האנגלים. אך היא לא היתה מולדתם; היא מולדתנו; האמיתות הפשוטות האלו עשו את השלטון הבריטי בארצנו לבלתי חוקי ואת ההתקוממות נגדו למלחמת שחרור חוקית. כלום רוצים מטפי המוסר לומר לערבים כי שלטון עברי בארץ-ישראל הוא שלטון כבוש נכרי, אשר המלחמה בו היא מלחמת שחרור צודקת? הן מסקנא כזו מתבקשת במישרין מן ,,ההיקש" האווילי שלהם!
שנית: לוחמי המחתרת העברית היו מתקיפים מחנות צבא, מיבצרי משטרה, בתי-כלא מבוצרים, ריכוזי שלטון שמורים בידי כוחות צבא ומשטרה אדירים; כלום התנכלנו לילד מילדי האנגלים, שחיו בארצנו? כלום התקפנו אשה אנגלייה? שלישית: מיאמתי שכחו מטיפי המוסר, שהם עצמם דרשו מן ,,הישוב" לשתף-פעולה עם הבריטים, או לסייע בידי הבריטים בחיסול ,,הטרוריסטים"? זכורני, כי מטיף-מוסר אחד היה ,,רק" ,,בעד חטיפות"; מטיפי-מוסר אחרים היו גם בעד ,,חטיפות" וגם בעד הסגרת לוחמים בידי מבקשי נפשם הבריטיים.
בנמל חיפה עצרה המשטרה את האזרח בן ציון הרטמן. המשטרה טוענת, כי האיש החזיק בידו פצצה. המשטרה סוברת, כי פצצה זו היתה מיועדת לפעולה איזו שהיא נגד ,,השילומים". ועוד טוענת המשטרה, כי מר הרטמן הצביע על מספר אנשים אחרים, שהיו מעורבים, לדבריו, או לדבריה, ,,בקשר" אנשים אלה נאסרו; הם נחקרים; המשטרה מבטיחה להביאם לדין.
כך ניראית, לפי שעה, ,,פרשת חיפה" מבחינה משפטית...וודאי, כל שוחר צדק, שאינו מטיף-מוסר (מפלצתי) יודע, כי אדם, אשר אשמתו לא הוכחה, וכל עוד היא לא הוכחה, אינו אשם. לפי שעה, עוד לא הוכח שום דבר לשום איש מבין האזרחים שנאסרו על סף השנה החדשה; המשטרה תצטרך להוכיח את כל מה שהיא טענה עד כה נגדם...
...מה אומר ההגיון? לשטח נמל חיפה הוכנסה פצצה, שמשקלה, לפי טענת המשטרה, שלשה קילוגרמים. כדי פצצה כזו תפגע באנשים, יש לשימה ולהפעילה בקירבתם. ,,אזור הפגיעה" של שלשה קילוגרמים חמרי נפץ הוא, לפי התנאים והמסיבות, כמה עשרות מטרים. שטח הנמל של חיפה הוא גדול מאד. מנין לו, למטיף-המוסר, שבעל הפצצה, אשר לא הופעלה, בא לשימה ולהפעילה דווקא באזור, בו נמצאים אנשים?
זאת ועוד. המשטרה סיפרה, שהיא אסרה את מר הרטמן בין השעה 11-12 לפני הצהרים וכי הפצצה, שנמצאה בידו, היתה מכוונת להפעלה לשעה שלש, אחרי הצהרים. מהודעת המשטרה, הטעונה, כהודעותיה הקודמות, הוכחה, יוצא כי בין הכנסת הפצצה לאיזה מקום, שעדיין לא נקבע, ובין הפעלתה, היו עוברות בין שלש עד ארבע שעות. לשם מה דרוש ,,לבעל פצצת שעון" זמן מעבר כזה? אפשר לטעון, כי הוא דרוש לו, כדי להבטיח לעצמו הסתלקות בטוחה, שקטה. אך משום מה אין מטיף מוסר יכול לשער, כי אפשר לנצל ,,זמן מעבר", ביחוד אם הוא מגיע עד לארבע שעות, כדי להזהיר מפני הסכנה אנשים, אם היא היתה צפויה להם? אף אם המשטרה אמרה את האמת ביחס למשקל הפצצה ,,ולזמן המעבר", אין הודעותיה נותנות כל יסוד להניח כי פצצת השעון, שנמצאה בידי מר הרטמן, היתה גורמת אבדות בנפש, גם לו היתה מופעלת. אבל שופרות התעמולה של הבולשת הזדרזו לטעון, כי ,,נמנע אסון מחריד";