מ. בגין קורא באסיפת עם בת"א לשים קץ לשפך הדם היהודי: אחת הדרך לשלום – קדימה לירדן, לשלמות המולדת
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון א' תמוז התשי"ג, 14 ביוני 1953
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
על העם להבין כי שום פעולות תגובה לא תפתורנה את הבעיה. אם נערכות התפות כאלו, מתוכננות, לאורך קו הפתלתל שאינו ניתן כלל להגנה, הרי ברור שמעשי תגמול מקומיים אינם יכולים למנוע את המלחמה, או לסיימה. מה שהיה מועיל ומהפכני לפני 15 שנה נגד פורעים מקומיים, אינו נושא שום פתרון, עת אנו עומדים מול מדינות עויינות, מול פשיטות גרילה מאורגנות ע''י מדינות.
בפנינו עומדת, אפוא, הבעייה איך לשים קץ לשפיכת הדמים הגוברת והולכת, איך לסיים את מלחמת התוקפנות הנערכת נגדנו – והיא אינה אלא בראשיתה. והתשובה היא אחד: קדימה לירדן – לחידוש שלימות המולדת.
הרעש, שאנשי הש"י ודובריהם הרשמיים הקימו סביב ,,המחתרת נגד הכל", הבאיש את ריחנו ברחבי עולם, אבל העיקר הוא שהממשלה שוב מנסה להטיל חוקי רודנות ועריצות על העם. הם מפחדים ומנסים להפחיד.
מה הם יסודות המשפטבמדינה חופשית? בית הדין הוא בלתי תלוי; אם האזרח הפר את החוק, הרי הוא מובא בפני שופט; אם השופט פוסק לו עונש, על האזרח לקבל את פסק הדין באהבה, וכל שאר האזרחים מחוייבים לכבד את פסק הדין.
אולם, אם השלטון שם את עצמו שופט; אם הלשנה של סוכן פרובוקטור או המאסר עצמו הם הראשיות לאשמתו של האזרח - אין חובה ואף אין זכות לכבד סידורי רודנות כאלה.
על כן הריני אומר במפורש: אנשים המושלכים לבית-סוהר על-פי פקודה אדמיניסטרטיבית, בלא החלטת בית-הדין צדק בלתי-תלוי, אינם אסירי מדינה כי אם חטופי ש''י. ואם אחד מהאסירים אלה יפרוץ את בית-הסוהר, יגיע לביתי ויבקש מחסה – אתן לו מחסה. ומתוך בוז גלוי לחוקי העריצות של אדון בן-גוריון, הריני קורא לכם לעשות, במקרה כזה, את אותו מעשה. אנשים שהפרו את החוק, ויהיו מניעיהם אשר יהיו, יש להביאם בפני שופטים בלתי-תלויים ולא בפני עושי דברו של שר-חוסר-הבטחון – ויש עוד שופטים בישראל!
מה הם יסודות המשפטבמדינה חופשית? בית הדין הוא בלתי תלוי; אם האזרח הפר את החוק, הרי הוא מובא בפני שופט; אם השופט פוסק לו עונש, על האזרח לקבל את פסק הדין באהבה, וכל שאר האזרחים מחוייבים לכבד את פסק הדין.
אולם, אם השלטון שם את עצמו שופט; אם הלשנה של סוכן פרובוקטור או המאסר עצמו הם הראשיות לאשמתו של האזרח - אין חובה ואף אין זכות לכבד סידורי רודנות כאלה.
על כן הריני אומר במפורש: אנשים המושלכים לבית-סוהר על-פי פקודה אדמיניסטרטיבית, בלא החלטת בית-הדין צדק בלתי-תלוי, אינם אסירי מדינה כי אם חטופי ש''י. ואם אחד מהאסירים אלה יפרוץ את בית-הסוהר, יגיע לביתי ויבקש מחסה – אתן לו מחסה. ומתוך בוז גלוי לחוקי העריצות של אדון בן-גוריון, הריני קורא לכם לעשות, במקרה כזה, את אותו מעשה. אנשים שהפרו את החוק, ויהיו מניעיהם אשר יהיו, יש להביאם בפני שופטים בלתי-תלויים ולא בפני עושי דברו של שר-חוסר-הבטחון – ויש עוד שופטים בישראל!
בזמן הויקוח על הדגל ועל השעטז פרצה שערורייה בכנסת, ועלי לומר לכם כי שום שערורייה אינה לרוחנו. כלוחמים ותלמידים של זאב ז'בוטינסקי הרינו מאמינים כי מלחמה רעיונית, מדינית, אף החריפה ביותר אינה מחייבת שימוש בשפת השוק. בבית הנבחרים העברי צריך להיות הדר מלכות, ולא שוק דגים. אבל אדון בן-גוריון הוא שהביא את שפת שוק הדגים לכנסת, ואנחנו אין בדעתנו לסבול ממנו עלבונות.
