על חתירה תחת המוראל

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון א' סיון התשי"ג, 15 במאי 1953

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

אחד מידידי הטובים שאל, במסיבה מסויימת, את ראש המטה של צבאנו, האם הצנזורה על התונים, המופעלת להלכה על ידי מפקדת הצבא, היא צנזורה פוליטית. רב אלוף מקלף השיב בתקף, כי צנזורה פוליטית אינה בנמצא במדינתנו וכי פעולתו של הצנזור מוגבלת ,,לעניני בטחון" בלבד. התעקש ידידי והוסיף להקשות לאמור: ,,אם כן מושם מה נפסלה ,,מחצית שלמה" של מאמר מסויים בעתון ,,חרות"? התעקש ראש המטה ואמר בנימה של התרגשות: ,,זו לא היתה צנזורה פוליטית; ,,המחצית ההיא של המאמר ההוא" חתרה תחת המוראל של הצבא".
מאחר שהנני מחברן של שתי המחציות של "המאמר ההוא"; ומאחר שדאגתי לכך, כי גם המחצית "החתרנית" תגיע, על אף מכחולו של כבוד הצנזור, לקורא העברי; ומאחר שיש בדעתי, אם יהיה צורך בכך, להוסיף לכתוב על "הנושא העדין", בין אם דברי ימצאו חןבעיני מאן דהוא או לא ימצאו חן – חובתי לנסות להסביר לראש המטה הצעיר והמחונן שלנו כי הוא טעה. דווקא למען "מוראל הצבא" טוב היה, אם רב-אלוף מקלף יצווה על הצנזור להטיל את מכחולו המלבין – המלבין גם את פני המדינה – הימה.
סבורני כי אינני חייב לשום איש בישראל הסברה, עד כמה יקר לי צבאנו, הריני נמנה על אלה המאמינים, כי אם בימינו חל שינוי "במעמדו" של היהודי בעולם, הרי יש להודות על כך, ראשית, למלחמתנו, ושנית, לקיומו של צבאנו. וודאי, אין, ועד אחרית הימים לא תהיה מדינה בלי צבא, כפי שאין צבא גלוי בלי מדינה. אבל לו היתה עומדת בפני עמנו הברירה הדמיונית בין מדינה לבין צבא, הינו צריכים לבחור בצבא. הזוהי השקפת-עולם מיליטריסטית? ראשי בית''ר לימדנו לא להיבהל מפני מונחים לטיניים – בהם אינטליגנטים-למחצה אוהבים להשתמש ומרבים לעול. האמת היא, כי בין הנחתי ההיפותטית ובין "מיליטריזם" אין ולא כלום; היא בפשטות מחויבת-המציאות – מציאות של העם, אשר חוסר זינו הטיל עליו, בכל דור ובכל מקום, חוסר כבוד וגם "חוסר-חיים".
כפי שיקר לי צבאנו, יקר לי גם "המוראל" שלו: לכל איש שהתנסה במלחמה ידוע, כי "המוראל" חשוב לצבא אפילו מנשר. אולם רע ומר יהיה לכולנו, אם "המוראל של הצבא" ישמש אמתלא למניעת בקרת ציבורית על משגיהם של מוסדות המדינה, לרבות המוסדות הצבאיים או צבאיים-המדיניים, אשר כוונתה ומטרתה היא לתקן את המעוות. "מוראל של הצבא"? מי לא השתמש בנימוק זה כדי לסתום את פיהם או לשבר את עטם של דורשי טובת צבאם, של שוחרי בטחון עמם? הייתי יכול לייעץ לראש המטה שלנו, כי יעיין בפרשת משפט דרייפוס; הוא ימצא בה, אולי לתמהונו את הנימוק:" אף אם חף מפשע היהודי, אסור לגלות את האמת, כי המוראל של צבאנו ייפגע ממנה"... אבל ראש המטה שלנו, מן הדין שיהיה עסוק בדברים הקרויים "אקטואליים; חבל על זמנו בשביל קריאת ספרות ישנה, על כן אביא לידיעתו דוגמאות "חיות".
אם מותר, במדינה חפשית, להתקיף בפומבי מיניסטרים וגניראלים, מותר גם, או מותר על אחת כמה וכמה, להתקיף מוסד-סתר או את "המוסד" כפי שאנשי ש''י קוראים ללשכתם החשאית. למען צבא ולטובת כשרו המלחמתי; למען מדינה ולטובת בטחונה מותר – וצריך – להוכיח, כי "המוסד" אינו ממלא את תפקידו כהלכה, כי הוא נכשל פעמים מספר במבחנים מכריעים, כי יש לעשות בו רי-ארגון, או להחליף את מנהליו. ואם אזרח, האוהב את צבאו ואת עמו, מותח בקרת אסור לאמר לו "שתוק! אתה חוטא ב-crimen leasae maiestatis, או, בשינוי גירסא, בשפה ראש המטה שלנו "אתה חותר תחת המוראל של צבאנו".
שמועות היגעונו לאחרונה, כי הוחלט להעביר מתפקידו את ראש הש"י... קשה לאמר אם כל השמועות האלה תתאמנה. אבל, כפי הנראה, יש בהן מידה של אמת והיא מוכיחה, כי גם בחוגים הממשלתיים שוררת מורת רוח מדרכי פעולתו של ראש הש"י. אמנם, אין כלל להעלות על הדעת, כי הבקרת, אשר עתוננו רצה למתוח על הש"י, הביאה, במישרין או בעקיפין, להדחת ראש הש"י, אבל גם הדחתו המשוערת מלמדת, כי לא דברי שווא נאמרו ,,במחצית ההיא של המאמר ההוא".
לא דברי בקרת מוצדקת על הש''י "חותרים תחת המוראל של הצבא"; מעשים מסוימים – או חוסר מעשים הם חותרים תחת המוראל של צבאנו. ומפקדינו הצבאיים, הלומדים ומלמדים את אמנות המלחמה, בל ישכחו את תורת החופש האזרחי.
ואיזו פילוסופיה מסוכנת חבוייה בכפירה הזאת? נצרת היא עיר ישראלית. למה? משום שכבשנוה, לדידו של ראש מפא''י. ירושלים היא ערבית. למה? משום שלא "הצלחנו" לכבוש אותה, לדידו של אדון בן גוריון. יוצא, איפוא, שלא שבנו לארץ ישראל בכוח הזכות, אלא אנו יושבים בחלקה אך ורק בזכות הכוח.
זכותו של האזרח החפשי היא גם לחשוב ולאמר - חופש המחשבה בלי חופש האמירה היא עבדות.
הזוהי השקפת-עולם מיליטריסטית? ראשי בית''ר לימדנו לא להיבהל מפני מונחים לטיניים – בהם אינטליגנטים-למחצה אוהבים להשתמש ומרבים לעול. האמת היא, כי בין הנחתי ההיפותטית ובין "מיליטריזם" אין ולא כלום; היא בפשטות מחויבת-המציאות – מציאות של העם, אשר חוסר זינו הטיל עליו, בכל דור ובכל מקום, חוסר כבוד וגם "חוסר-חיים".