משרד החינוך יתקן ספר

מאמר עיתון: חרות
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון ד' טבת התשכ"ד, 20 בדצמבר 1963

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

...מושב הכנסת, בו נתקיים דו-שיח בין סיעת תנועת החרות ובין מתנגדיה, בין האופוזיציה ובין הממשלה, בשאלת גבולה המערבי של פולין, הלוא הוא קוו אודרנייסה. בדיון המדיני ההוא הובעה, בשם סיעתנו, הדעה, כי מדינת ישראל צריכה לקבוע עמדה מפורשת לטובת האופי הקבוע של גבול זה בלבה של אירופה, עליו יש משיגים רשמיים, קולניים, בגרמניה, וממנו יש וגם מסתייגים בחלקי עולם שונים. סברנו, ואנו מוספים להיות משוכנעים, כי קביעת עמדה כזו, ומתן פרסום לה בזירה הבין לאומית, הם באינטרס האמיתי של ישראל. ראשית זוהי בעית השלום האנושי. מקובל לומר בימינו, כי כל מלחמה מקומית עלולה להביא לידי הצתת אש עולמית. יש בכך אמת, כמובן מבחינת הסכנה בכוח. אך עובדה היא, כי מאז תמה מלחמת העולם השניה רבו מלחמת מקומיות, בעיקר ברחבי אסיה ואפריקה. על אף סכנת התפשטותן, הן אותו, ורובן כבו. ודאי, עובדה זו אינה מצדיקה את מסקנתם של הסינים, לפיה מלחמות מקומיות, הנראות להם צודקות או מוצדקות, לא תולכנה גם בעתיד למלחמת הכל בכל, או להכחדת הכל. הגיון מעין זה הוא לקוי מעיקרו. יכול סכר לעמוד שנים רבות נגד משברי מים אידים, אף באחד הימים הם עלולים לגאות ולעבור עליו או לפרוץ אותו, ולהמיט שואת פתע על עמק מוריק, על גיא םפורח. יכולים מכבי אשר עשר פעמים לאתר שריפה, ואילו בפעם האחת עשרה היא עלולה, על אף ציודם ניסיונם ומאמציהם, להתפשט ולכלות בית, אדם ובהמה...מצב שונה לגמרי הוא זה, הקשור בבעיותיה המיוחדות של אירופה המרכזית. כל בר בי רב, ולא רק רב מדינאות, חייב להבין, כי לו באחד הימים היו הגרמנים מנסים להחזיר לעצמם בכוח את שטטין או את וורוצלב, ועוד, תוצאת נסיונם לא תהיה מערכה מקומית גרמנית-פולנית, אלא מלחמה עולמית, בה, כפי שהבסיר הנשיא קנדי המנוח, היו נמחים, בעשרות דקותיה הראשונות, למעלה משלוש מאות מיליון איש. יוצא, איפוא, כי כל תרומה להכרה אודרנייסה כגבול קבע, מחד, ולעקירת רצונם של הגרמנים לחצות אותו, מאידך גיסא, תרומה היא לשלומם של כל העמים. ומי מהם מעונים יותר מענו למנוע, בדור הזה או בדרותו הבאים, הכחדה המונית?
...מדינת ישראל, לפי הכרתנו, חייבת לבקש נקודות מפגש עם גוש (אירופה המזרחית – ד.ב) זה של מדינות. כך נוהגות בימינו כל אומות העולם, כגדולות כקטנות. אין מעצה ואין מדינה המוכנה להשלים עם עויינות מוחלטת. מובן מאליו, כי לא בין לילה תיהפך עויינות לידידות. זוהי הנחת הריאליזם המדיני. אבל אין עוד טעם לחזור על האימרה הנדושה, לפיה מדיניות היא אמנו המצוי, מבלי לנסות להשיגו בעזרת הרצוי. אמנות המדיניות הבין לאומית בתקופתנו היא מיצוי נקודות המפגש, אפילו לצידן של תהומות.
בגין מצטט מתוך אגרת שהאצ"ל שלח לנציגי מדינות באו"ם ערב כ'ט בנובמבר 47:
,,אבותינו הקימו בארץ זו את מדינתם העצמאית ואת תרבותם המקורית, שהונחה, לצד התרבות של עמים עתיקים אחרים, ביסודה של התרבות הכלל-אנושית. הם הפריחו את אדמתם בזיעת אפם והגנו עליה בדם לבם. הם עמדו במשך עשרות דורות בגבורה נגד פולשים והתקוממו בעוז נגד משעבדים. הם הוגלו ממנה וחזרו אליה. הם לא שכחוה בגלותם הארוכה ולעולם לא ויתרו על הבעלות עליה... בהעלותנו את הקשר ההיסטורי בין העם ובין הארץ, קשר שכוח השפעתו הוא טבעי ובלתי מנוצח – הרינו מרשים לעצמו להפנות את תשומת לבכם לא רק להקדמה למנדאט הארץ ישראלי מטעם חבר הלאומים, אלא גם להודעתו של מינסטר החוץ של ברית המועצות בוועידת שרי החוץ במוסקה בענין גבולותיה המערביים של פולין. בהודעתו זו הסביר מינסטר החוץ של ברית המועצות, כי לפי דעת ממשלתו, הגורם המכריע בקבלה ההחלטה על סיפוחם של האיזורים המזרחיים של גרמניה למדינת פולין הוא שבאיזורים אלה עמדה ,,עריסתה של המדינה הפולנית והתרבות הפולנית". במילים אחרות הגורם המכריע הוא הגורם ההיסטורי... הבאנו את הודעתו של מר מולוטוב (שר החוץ הסובייטי דאז) שנתקבלה באופן עקרוני גם על דעתם של הממשלות האחרות, לא כדי לנמק את זכותנו למולדתנו. לפי הכרתנו, אין צורך בהנמקה כלשהי, באשר המולדת היא מולדתנו ומולדתם של אחינו באוח טבעי, כפי שאמריקה היא מולדת של אמריקאים, צרפת מולדתם של הצרפתים, ורוסיה מולדתם של הרוסים. הבאנו את ההודעה החשובה הזאת בתור אילוסטרציה לגישה שהיא בתקופתנו אמת מידה ביחים הבין לאומיים. והן אמת מידה אינה יכול להיות אלא אחת.