הישיבה השמינית של הכנסת הראשונה – דיון על הרכב הממשלה ותכניתה

כיצד יחנכו ילדי ישראל? האם חינוכם יופקד ויופקר בידי מפלגות פוליטיות? האם החינוך יהיה מפוצל ומפצל, או אחיד ומאחד, אם יופקע מידי מפלגות פוליטיות, ויימסר לרשות המדינה, שהיא היא החייבת לחנך את ילדי ישראל ברוח אהבת העם, אהבת המולדת, אהבת החופש, ברוח הערכים הנצחיים של תורת ישראל, וברוח הסובלנות לדעת הזולת, שהיא אמת המידה לבנין הממלכה החפשית.

עלינו למחות בצורה הנמרצת ביותר על ירושה, שנותרה לממשלה הזאת מן הממשלה הבלתי נבחרת – כוונתי למיניסטריון מיוחד למשטרה, שבתוקף התנאים הפוליטיים הקיימים במדינתנו, אין בו כל יעילות. כי איש לא ישלה את עצמו, שהמועמד לשר המשטרה, שליחה של סיעה שחבריה הם ממוצא ספרדי, ישפיע השפעה מעשית על עניני המשטרה, שהפיקוח עליהם נמסרו בידי איש המפלגה השלטת. אך מאידך גיסא, יש בעובדה של קיום מיניסטריון משטרה מן הכתם על המדינה, מאחר שמיניסטריונים מיוחדים למשטרה היו קיימים רק במדינות אוטוקראטיות או טוטאליטאריות. לפי טבע הדברים שייכת מחלקה זו למיניסטריון הפנים. והעובדה, שהיא הוצאה ממיניסטריון הפנים, באה ללמד על קו יסודי שבהרכב הממשלה הזאת, בדומה לקו שהדריך את מקימי הממשלה הזמנית, המקימה משרדים לא לפי יעילותם במדינה, אלא מיניסטריונים, כדי להבטיח בעזרתם תמיכה מסויימת למפלגה השלטת

העובדה העיקרית היא, שאשליה חמורה ביותר לטעון, שאנו נכנסים לתקופת שלום. מדיניות החוץ הרשמית שלנו מתעלמת ביודעים או בלא יודעים מן העובדה, שגם כשאין מערכות צבאיות בצפון או בדרום נמצאים אנחנו במצב של מלחמת מתמדת. אנו מחזיקים בצבא וניאלץ להחזיק בצבא , שהוא למעלה מכוחותינו הכלכליים..אופייני הדבר, שחוגי הממשלה רגילים להסביר לעם את דבר קיומה של מלחמה גם כשאין יריות בחזית, כשהמדובר הוא במסים, במלוות או בחוקי חירום טוטאליטריים, אך עובדה היא, שעיקרה של מדיניות חוץ בחיי אומה הנמצאת במצב מלחמה היא, לסיים את המלחמה בנצחון ולהביאלעם שלום אמת..מדיניות החוץ שלנו חייבת לענות במילים פשוטות וברורות, כיצד היא אומרת לתת לעמנו ניצחון על אויביו המתנכלים לו מדי יום ביומו ואף מפילים חללים מדי יום ביומו וכיצד היא עומדת להביא לו שלום אמיתי, שיאפשר לבצע את המשימה ההיסטורית של שיבת ציון וקיבוץ גלויות, קליטת מיליונים שבי ציון והפיכת מדינתנו לבית נאמן לכל עם ישראל.

איננו יכולים להתעלם מן העובדה, שאנו חיים לא רק בתוך מציאות של ביתור בשטח, אלא גם בתוך מציאות של ביתור בנפש. עובדה היא שקיים בינינו היום משטר של שיכחה והשכחה מכוונת. גם אם תנאים אלה או בדומים להם אינם מתירים לאומה לגאול את מולדתה כולה במלחמת שיחרור, חייבת היא לחנך את הדור כולו שיזכור את אבדן חלקי המולדת השדודים..ואילו אצלנו קיים קו חינוך שלפיו הטענה להחזרת שלמותה של המולדת מעבר מזה ומעבר מזה לירדן אינה, אלא תוקפנות בלתי מוסרית ורצון התפשטות אימפריאליסטית. יש לשים קץ לאותו קו חינוכי ולדרוש משר החינוך וההשכלה, שיעמוד קודם כל ומעל לכל על כך, שאם ילד ישאל בבית הספר את מורו, "אי המולדת העברית" - לא ישיב לו המורה בהצבעה על גבולות הזיגזאג המסובכים והמתפתלים, שכוח האויב הטיל עלינו בתקופה זו, אלא תינתן לו התשובה היאה לדור הלוחמים והמתקוממים: המולדת היא שלמות והיא תוחזר בבוא היום לעם ישראל.

ואשר למדיניות הפנים עלינו לעמוד על הסתירה שבין הצהרות תיאורטיות ובין המציאות. יש לקדם כמובן את ההצהרה על הבטחת חירות האדם. אולם חירות האדם והאזרח אינם הולכים בד בבד עם קיומם של חוקים, שהם ירושה מתקופת השיעבוד, חוקים שעליהם אמר היועץ המשפטי של ממשלתנו היום, שכמוהם לא חקקו אפילו בגרמניה הנאצית, והוסיף שהם מכניסים אותנו לתקופת האופל של ימי הביניים.אין חירות האזרח סובלת את עצם העובדה של קיום חוקים, המבטלים את זכויות היסוד של האדם, ההופכים את מדינתנו למעשה למדינת משטרה. לכן דרוש נדרוש את ביטולם של חוקי החירום הבריטיים המקוריים והישראליים הבלתי מקוריים, המטילים כתם על מדינתנו וסותרים בתוקף קיומם את ההצהרה על חירות האדם. והוא הדין ביחס לזכויותיה וסמכויותיה של הכנסת. לא די להצהיר על שלטון חופשי, רפובליקאני ודמוקראטי. שלטון כזה מבוסס קודם כל על הבחנת רשויות במדינה ודבר אפייני הוא, שהמפלגה השלטת עמדה על כך, שתינתן הסמכות לממשלה לפי חוק המעבר לקבוע, שזכותה לבצע מעשים מדיניים מרחיקים לכת ורק אחר כך למסור דין וחשבון לכנסת, בעוד שהחובה האלמנטארית, המוטלת על כל רשות מבצעת במדינה חפשית היא, להוציא לפועל את ההחלטות שנבחרי העם יקבלו ולבצע את קווי המדיניות, שייקבעו על ידי נבחרי העם. זה נשתקף גם בדיונים בקשר עם הקמת הוועדות בכנסת, שלפי הצעה בלתי רשמית מטעם חוגי הממשלה אינן צריכות אלא להיות בתי חרושת קטנים לחקיקת חוקים, בעוד שכל אחריות לביקורת מעשית על משרדי הממשלה ניטלת מהם.גם ועדות כמו ועדה למדיניות חוץ או לביטחון, שהן מן החיוניות ביותר במדינה, גם ועדות אלה אינן צריכות לקום לפי הצעה בלתי רשמית זו של חוגי ממשלה