מי בעליה ומי בירידה
מאמר עיתון:
חרות
מראה מקום:
מאמר עיתון כ"ח חשון התשכ"ד, 15 בנובמבר 1963
ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:
פרשנים רבים, שאין לחשוד בהם במידה כלשהי של עוינות כלפי המפלגה הליברלית, כתבו השבוע, כי צעד מסויים של סיעתה הפרלמנטרית הצטיין בחוסר רצינות הגובל בילדותיות. ההסברים לאחר מעשה, שהושמעו על ידי דובריה של מפלגה זו, לא הצליחו לגבור על ההתרשמות הכללית, כי הורתו לא היתה בהיעדר חישובים אלא בשיקול רע. טענתם העיקרית היתה כי כבר ברור, שהיה מעשה שחיתות במשרד הבריאות. מה פירושה של המילה ההחלטית ,,ברור"? אם המדובר הוא בהרגשתו, או בהערכתו, או במסקנותיו של פלוני אלמוני, הרי בודאי הן הנותנות – בעיניו. הקושי המקובל הוא, כי דבר, הברור לחלוטין בעיני שמעון, יכול להיות קשור בספק בעיניו של ראובן, או להיפך. כדי לסלק רושי זה, הוקם בחברה תרבותית, המשפט. כל השמעונים וכל הראובנים חייבים להמתין עד שבית המשפט המוסמך יוצא את דינו אשר יאשר את מסקנותיהם או יפזר את ספקותיהם. כי, מבחינה משפטית, שום דבר אינו ברור, כל עוד לא ניתן פסק הדין. מי שאומר להיפך, חוטא, אמנם לא בידיו אלא בפיו, בלינצ'יות.
החוק אוסר לפרסם דבר, שיש בו כדי להשפיע על מתן פסק דין. לו התביעה הכללית היתה נוהגת על פי האות הכתובה בלבד של החוק, היא היתה צריכה השבוע להעמיד לדין את כל העורכים בישראל, על אשר פרסמו בעתוניהם, כי כבר ברור שהיה מעשה שחיתות. פרסום כללי ומוחלט כזה בודאי שיש בו כדי להשפיע וגו'. אך טוב, כמובן, שהפרקליטות נהגה על פי השכל הישרא. מה יכלו לעשות כתבים ועורכים, המקבלים מפי חברי כנסת, דוקא משפטנים מלומדים, הודעות קטיגוריות, לפיהן נאשמים במשפט מסויים הנם כבר בחזקת אשמים, בעוד השופט עדיין לא קבע, על פי ההליכים המקובלים, אם היתה עבירה, ומי הוא החייב לתת עליה את הדין? האחריות האמיתית על התערבות זו במשפט עומד ותלוי אינה חלה, במקרה דנן, על בעלי הפרסומים אל על יוזמיהם. בגלל סיבות שאין צורך לפרשן, אין זו אלא אחריות מוסרית. אבל משום כך היא כבדה מאד. הענין הוא רציני, לא ילדותי.
