דרכי בינה

מדינת ישראל - כך אמרנו עוד בטרם תקום וביום תקומתה ובכל יום שלאחר הקמתה - אינה מטרה בפני עצמה; היא נוצרה כדי לשוב ולרכז את המוני ישראל בארץ אבותיו. משום כך, חייבת תמיד להתנוסס מעל לשער ביתנו הקריאה המאירה: זה השער יהודים יבואו בו, בכל התנאים, מכל הארצות, בלא אותה סלקציה מאמללת, אשר עם היותה לברר מעוברר, היתה לנחל החוג הרשמי, הסוכנותי והממשלתי גם יחד. כלל זה לא של ברר מפקיר אלא של שער פתוח חל על יהודי המזרח והמערב, הצפון והדרום. הוא חל גם כמובן, על יהודי אמריקה הלטינית. אבל מדוע אנו, מצדנו צריכים להתמהמה עד אשר יבואו אלינו מרוששים, במידה רבה או אף לחלוטין, לא ריקים, אך דלים? משום מה לא נדאג לכך, ללא דחיות נוספות כי יתחילו לבא אלינו עם כל אשר להם ולהשקיע את כל אשר בידיהם, למענם ולמעננו, למען בטחונם ובטחוננו, בכל המובנים של מושג זה?