עולם שכולו טוהר

מאמר עיתון: מעריב
מאת:
מנחם בגין
מראה מקום:
מאמר עיתון ב' שבט התשל"ז, 21 בינואר 1977

ציטוטים נבחרים מתוך המאמר:

באחד הימים הופיע בממשרדנו צעיר, שלום טבצ'ניק. הוא ביקש לעלות באחת הספינות ההן, הקטנות והרעועות, שהילכו בים סוער בין חופי איטליה לחופיה של ארץ ישראל. ישראל אפשטיין קיבל אותו לשיחה. יעלה או לא יעלה, זאת היתה השאלה. ישראל מבקש אותי לראות את האיש ולשוחח אתו למען נוכל שנינו להחליט כיצד לנהוג. טבצ'ניק נכנס לחדרי. מסתבר, כי יש לו איזה סכום כסף לכיסוי הוצאות הדרך לא דרך, אבל הוא אינו אלא חלק ממה שיש לשלם, על פי המינימום הנדרש. לישראל ולי אין עוד ספקות. ההתרשמות מאיש שיחנו טובה היתה. צעיר רציני, בית"רי טוב. יש לעזור לו. אנו מחליטים, באורח יוצא מן הכלל, לקחת מן המעט שאספנו כדי לכסות את החסר בהוצאות העליה של שלום טבצ'ניק. בזכות המלצתו של ישראל אפשטיין עולה הצעיר הזה לארץ ישראל. ואנחנו לא ידענו... כעבור שנה מתגלה האביון האלמוני כשלמה בן יוסף, הגיבור המופלא מפלוגת בית"ר החלוצית בראש פינה, עולה הגרדום הראשון תחת השלטון הבריטי, אשר ז'בוטינסקי קרא לו: מורי האלמוני.
אין אנשים שקוראים להם אנשי ברזל. זו מליצה. כמובן, יש כאלה היכולים להעמיד פנים כלפי חוץ. אך אדם שיש לו רגש פשוט של מוסר, של מצפון, של אחריות לא יכול להיות איש ברזל. הוא חושב, שב ושוקל, האם מותר, ואם לא צריך לעשות אחרת.
אדם מקבל על עצמו פיקוד במחתרת ואחריות לחיי אנשים שהם כולם אחים אוהבים, מיטב הנוער שנותר לנו, שארית כוחנו. אם הנוער הזה לא יהיה, לא ילחם, לא יצליח – אין עוד תוחלת. זה האוצר היקר ביותר. ואנו במחתרת, עם המגור, עם הקללות, עם הגידופים, עם רדיפות מבית, עם חוסר הבנה, עם הנחה שהלוחמים הם שואפי דמים. והאמת היא, שהכל להפך. אין רגישים מהם לכל טיפה של דם יהודי.