הזכות שיצרה את הכוח

בקרבות ההם, של מעטים נגד רבים, חידשנו, כפי שכתב בשעתו ה"טיימס", את רוחו של יהודה המכבי והחזרנו לכל יהודי את ההכרה, כי הוא שייך לאומה לוחמת. עם חידוש העצמאות - המפנה הגורלי בתולדותינו – קם צבאנו והוא שב והפליא עמים רבים בכושר הלחימה ובגבורת חייליו. לכן, השבוע, מכנה אותנו, את היהודים, ה"סנדיי טיימס" בתואר: האומה האמיצה ביותר בעולם. לא יותר, ולא פחות מזה. עשינו דרך ארוכה, בזמן קצר. מקצת מכוחנו המחודש ראינו ביום ב', בחוצות ירושלים. היתה זו נחמה. לא אכחד, כי מדי ראותי את צעירינו מחזיקים ביד בוטחת ומאומנת כלים האדירים, המתוחכמים, עוברת בלב שאלה מרעידה: מה עשו לצעירים יהודיים כאלה עוד לפני שלושים שנה? מגיא צלמוות למעמד אחת האומות האמיצות בעולם. אך יש גם אירוניה בהתפתחות מלהיבה זו. בימים, שבהם לא היה לנו כוח, לא ויתרנו מעולם על זכותנו, ויש בינינו, מושלים ושרים, המכונים לוותר עליה. זוהי תופעה לא שכיחה של מעין בריחה מן ההגשמה. כדי למנוע את הבריחה הזאת, שאין לה כל הצדקה, יהיה עלינו לפנות אל מקורות האמונה בהגשמה, לאמור: שבנו לארץ ישראל לא בזכות הכוח, אלא בכוח הזכות. וברוך השם, יש לנו הכוח, כדי לקיים את הזכות.