מרידת האצ"ל

הממשלה – או משרד הבטחון – מחליטים, שיש להביא את אנית הנשק של הארגון הצבאי הלאומי ובמהירות האפשרי. על כך מודיעני גלילי למחרת היום, אחרי שיחת הלילה במטה הזמני שלנו. השמחה תופשת את מקום החרדה. כולנו מאושרים. נטל האחריות על ענין ההפוגה הורד מעל שכמנו; הממשלה הן יודעת את המצב ואת הצרכים. בוודאי אין ברירה. הנשק חסר. ביחוד חסרים רובים – כן רובים פשוטים שהיו הנשק בה' הידיעה בקרבות הארצישראליים – וחסרה תחמושת 303, זו התחמושת האנגלית, אשר בגלל מיעוטה היו הרבה כלי זין של "ההגנה" ושל הצבא ללא שמוש. כל זה יובא ב"אלטלנה". ובאשר ל"איסור" מטעם האו"ם, איך שהוא נסתדר. הן הממשלה יודעת, אין זו שאלה של מוסר כליות. הלא בנפשנו הדבר, ותודה לאל, שנציגי הממשלה מבינים את חומרת המצב ומתחשבים במה שצריך להתחשב ואינם מתחשבים במה שאסור, בתנאים כאלה להתחשב. השמחה היתה גדולה. ומיד יצא מברק סתרים ל"אלטלנה", שעורר, כפי שנודע לנו בדיעבד, שמחה עוד יותר גדולה על ספון האניה. לא עוד Keep away כי אם "קדימה במלוא הקיטור"!