הישיבה השישים–ושבע של הכנסת העשירית יום חמישי, ט` באדר התשמ"ב 4 במרס 1982 – ישיבה מיוחדת לכבודו של נשיא צרפת מר פרנסואה מיטראן

אדוני נשיאה של הרפובליקה הצרפתית, ידידנו היקר, אני מבקש היום הזה להפקיד בידיך רעיון מסוים, החורג מגבולותיה של ארצנו. אני מציע, שתקבל על עצמך לפעול למען חתימת אמנה ים–תיכונית. הצעתי היא, כי כל העמים השוכנים לחופי הים–התיכון, מצפון ומדרום, ממזרח וממערב, בני שלוש הדתות המונותאיסטיות – היהדות, הנצרות והאסלאם – יחתמו על אמנה משותפת, שאלה יהיו עיקריה: א. שום עם מעמים אלה לא ייזום פתיחת מלחמה נגד רעהו; ב. כל סכסוך ביניהם ימצא פתרונו בדרך המשא–ומתן; ג. המלחמה לא תשמש עוד מכשיר המדיניות שלהם.

בוודאי שמת לב, אדוני הנשיא, כי בדברים האלה יש הד לחוזה לוקרנו, לאמנת קלוג–בריאן ולמגילה האטלנטית. לכבוד לי להודות בכך. לא השתמשתי בנוסח המדויק של חוזה לוקרנו, הקובע התחייבות הדדית: לא לתקוף, לא לפלוש ולא לאסור מלחמה, אלא במקרה של הגנה לאומית לגיטימית, או – במלים אחרות: השימוש בזכות זו להגנה עצמית מתיר גם התקפת נגד ופלישה לתוך המדינה התוקפנית. למדנו מהניסיון. אין צורך לקבוע את היוצא מן הכלל הזה, אם אנו כותבים, ששום מדינה לא תיזום פתיחת מלחמה נגד רעותה. במלים אחרות, ברור שאם מדינה מותקפת, יש לה מלוא הזכות להגנה לאומית עצמית, כפי שגם נאמר בסעיף 51 למגילת האו"ם. זה שהמלחמה לא תהיה מכשיר המדיניות נלקח מאמנת קלוג–בריאן. האמנה ההיא לא עמדה, לצערנו, לאנושות כאשר הרודנות הנציונל–סוציאליסטית השתלטה על לבה של אירופה. שני חוזים נחתמו עם התוקפן, ילוד השטן, זה של ספטמבר 1938 וזה של אוגוסט 1939, והם פתחו לפניו את דרך הדמים, פעם במערב ופעם במזרח. אבל אין זאת אומרת, שהרעיון עצמו נכשל. אנשים נכשלו, מנהיגים היו מוכים בסנוורים, עמים הוטעו, אבל הרעיון עצמו הוא נכון וגדול. אל נהסס לשוב אליו ולנסות להגשימו בימינו.

אנא, אדוני הנשיא, טול יוזמה, פנה אתה אל כל העמים השוכנים באזור, שהוא עריסת התרבות האנושית, והצע להם, בשינויים שאתה תמצא לנכון לעורכם, את האמנה הים–תיכונית הזאת.

עולמנו מחולק, בימים אלה, מבחינות רבות, לעמים דמוקרטיים ולמשטרים טוטליטריים, לצפון ולדרום, לעמים שבעים ולעמים רעבים, למדינות מתועשות ולמדינות מתפתחות, למדינות הנותנות שלום לאזרחיהן ולמדינות שבהן משתוללות מלחמות דמים פנימיות. הבה ננסה להביא לחלוקה אחרת של העולם, לחלוקתו לאזורי שלום. יקום נא אזור שלום ים–תיכוני; יקום נא אזור שלום אטלנטי, בלטי, פציפי, ועוד. על–ידי הקמת אזורי שלום כאלה, יוקם ואולי אף יובטח שלומה של האנושות, בימי הסכנה האיומה של השמדה הדדית המרחפת מעליה.