הישיבה החמש–עשרה של הכנסת העשירית יום שלישי, ו` בחשוון התשמ"ב 3 בנובמבר 1981 – הודעת הממשלה על המצב המדיני (דיון)
אין לי שום אופציה ירדנית. אני אגב לא נשאתי שום נאום לאומה בערב ראש השנה. היה לי ראיון, השיבותי על שאלות, כאשר הגענו לעניין של האופציה הירדנית של המערך, אני הסברתי את העניין בערך במלים שהשמיע יוסי שריד. בעצם, הרי הכול יודעים שהיא בלתי אפשרית, למה להציע אותה. ואז אמרתי, לי יש חזון, אני אומר מראש, זה לא למחר, זה חזון, יום יבוא, נחיה יחד כולנו בשלום ובכבוד הדדי ותהיה קונפדרציה חופשית על–פי הסכמה בין עבר הירדן מזרחה, הקרוי עכשיו ירדן, לבין עבר הירדן מערבה, לבין ארץ–ישראל המערבית, וכפי שיש גשרים פתוחים וסחורות יוצאות מזרחה, כן אנחנו ניתן לירדן נמל חופשי או בחיפה או באשדוד והסחורות שלה תצאנה לאירופה בדרך קצרה. זה חזון, זה לא למחר. נו מה רע בזה אם אומרים כך? למי זה מביא נזק? ייתכן שאני לא אראה בהגשמתו. ייתכן שרק הילדים שלי יראו את זה, אולי הנכדים שלי, אינני יודע, יש התפתחויות שונות במזרח התיכון. מדוע לוותר על אפשרות כזאת? אבל מעולם לא היתה לי שום אופציה ירדנית שפירושה מסירת חלקי שומרון ויהודה, ההרים שעליהם פעם כתב שמעון פרס "יש אומרים שתחת רמת–הגולן יש יישובים עבריים". ותחת הרי שומרון אין יישובים עבריים? היום אני רוצה לשאול אותו את השאלה הזאת, כי הוא כתב במפורש נגד אחרים בממשלתו בימים עברו. הרי זהו הרעיון של אופציה ירדנית, ואז תקום מדינה ירדנית–פלשתינאית והגבול שלנו יתוקן. ובמקום 8 מילים מהים, 13 קילומטר מהים, יהיה 16 קילומטר, נניח 18 קילומטר מהים. אז מה אני יכול לעשות אם לקטיושה יש טווח של 6.20 קילומטר?
