1956-05-11 אנחנו ניסחנו את הפיסקה הזאת, כפי שנתקבלה על ידי הקונגרס, בגלל טעמים מספר: ראשית, הממלכה הקרויה "ירדן" אינה "שכן" של ישראל, היא חלק כבוש של ארצו. שנית, בלתי אפשרי הוא שלום בין מדינת ישראל, כמו שהיא קיימת, ובין מדינות ערב. כל עוד מדינתנו משתרעת על רצועת חוף צרה, יאמינו אויבינו כי יוכלו, באחד הימים, להטילה הימה; וכל עוד יאמינו בכך, לא יעשו שלום עמה. מאידך גיסא, לא היינו אנחנו יכולים להסכים לחוזי שלום בהם היתה כלולה, בתנאים הקיימים, הכרה בכיבוש הנכרי של חלקי מולדתנו. אחד מאסונותינו המדיניים הוא כי ממשלתנו הסכימה מלכתחילה שלום-בלי-תנאי, בעוד אשר חוקי הוא ונכון הוא ונבון הוא לומר: אמנם, רוצים אנחנו בשלום, אבל יש לנו תנאים לשלום צודק, לשלום עם בטחון, לשלום בלי פחד, לשלום בר-קיימא... שלום דרוש לעם ישראל. אליו נשאף. באחד הימים יבוא. את זאת הצענו לקונגרס הציוני לומר: וכך אמר.
