כוונת המשעבדים ברורה. לא רק להרעיב את העצורים הם רוצים; הם שואפים גם לשבור את רוח הנוער העברי במולדת. אך הם טועים. הנוער הלוחם לא יפר את שבועתו. דרכו היא דרך מלחמה, יסורים והקרבת החיים. הוא יודע, כי זוהי הדרך היחידה המובילה להורדת שלטון הכבוש, לשחרור המולדת ולגאולת האומה, המושמדת ע"י הנאצים הגלויים וע"י הנאצים … Continued
אלה, שגרמו לקומפרומיטציה זו של ממשלת הספר הלבן, אינם צוהלים; אין בדעתם להריע תרועת נצחון. עדיין רחוקה הדרך להשגת המטרה; אסור להסתפק בהישגי-ביניים. אך, מאידך, אין צורך להכחיש, כי פועמת בקרבנו ההרגשה, שמלאנו בשטח זה שליחות לאומית חשובה ועשינו מצווה ציונית. בכך יודו – בכך צריכים להודות – כל הזרמים בציונות, בין אלה המקבלים את … Continued
הנהגה זו טוענת, כי אין לבה נתון "להפגנות ריקות"; לא לנאומים היא דואגת, אלא למעשים. אך הנה היא החליטה – כנראה בתור שווי משקל למשפטו של שמואלביץ' וחבריו – לערוך הפגנה פומבית לרעיון ההגנה, ל"נשק טהור", מתוך ההנחה, כי גם השלטונות יודעים להבחין בין "פשע וחטא", בין "נשק תמים" לבין "נשק פסול". למטרה זו הוקרבו … Continued
בענין העליה לא חידש הדובר ולא כלום. על "תקופת מעבר" עם עליה מאורגנת ומתוכננת דיבר ד"ר ווייצמן עוד לפני 20-25 שנה. בימים ההם הוא טען נגד מאכס נורדאו, אשר דרש "לזרוק" בחפזון חצי מיליון יהודים לארץ-ישראל, כדי לפתור מיד את שאלת הרוב. בתקופה יותר מאוחרת טען ד"ר ווייצמן נגד ז'בוטינסקי, אשר דרש להלחם לעליה המונית … Continued
כפי שאין מנוס מפני השאלות הללו, כן אין מפלט מפני התשובות. אכן, מודה כל יהודי נאמן, לפחות בלבו: אי אפשר עוד "להמשיך" באספות ובוועידות, במחאות וברזולוציות, בבחירות ובאינטריגות, באחוזים ובפרופורציות, בנאומים ובפטפוטים; אי אפשר עוד לשאת במועקת השיגרה ובקללת הפראזה וב"ברכת הנוחות" הארורה. עת לפעול! עת לעשות! עת להלחם! ואם סבל כרוך במלחמה זו, הרי … Continued
