אך בליל הכרזת המדינה מחד גיסא; ובליל "אלטלנה" מאידך… אכן, ישנן דמעות מצילות. יש והברירה היא: דמע או דם. לעתים הכרח הוא, כפי שהורנו המרד נגד המשעבד, כי הדם יבא במקום הדמע; ולעתים הכרח הוא, כפי שלמדתנו "אלטלנה", שהדמע יבא במקום הדם. את זאת חייבים לזכור ביחוד אלה, שהפגיזו את "אלטלנה" ורצחו את עוליה וירו … Continued
בל יתפארו, בעוורונם כי רב, במעשם, "שמישהו הניעם לעשות". יזכרו נא, יזכרו את כל אשר חובה עליהם לזכור, החל מן השקר הראשון ששקרו וכלה בפגז האחרון שירו לתוך אניה בוערת ושטופת דם. ואם את אלה יזכרו, אולי יבינו את אשר הרגיש מי שלחייו התנכלו: כי מוטב, לעתים, שאחד יתן דמעות-לב על תועבה שנעשתה בישראל, מאשר … Continued
לא ניתן לשכוח, לא ניתן לטשטש את המרד הגדול בישראל, גדול המעשים בהיסטוריה העברית אחר 70 דורות. מדמי המורדים עלתה עצמאות העברית
ובבוא היום, עלה נעלה על הר הזיתים המשוחרר, שבאדמתן שוכנים עוד שני גבורינו שהעלו את נשמותיהם בסערה שמימה, ועלה נעלה אל קברו של הראשון בין הרוגי המלכות בדורנו. ואחרי שנעלה את עצמותם של שנים ממורדי לח"י מאומת המצרים, עלה נעלה אל תריסר הקברים הללו – כדי לאמר לדורות הבאים: אכן, מי ימנה גבורות ישראל, מאות … Continued
טל המרד הוא טל מרפה. לא רק את שדות המורדים הוא מרפה, אלא את אדמת מולדת כולה. [נכונות] (לא ברור במקור – א.ט.) לקרב ולהקרבה – ממי למד אותה הנוער העברי, אם לא ממשפחת המורדים? אכן, גם אם לא קצרנו, חרשנו, גם זרענו ומטלנו-דמנו צמח עץ החפש לישראל
