ארכיונים: Quotes

עלינו, איפוא, לחזור ולשנן: לא זו בלבד שהממשלה ידעה על אנית הנשק, החותרת – בניגוד להוראתנו שאיחרה לבא – לחופי הארץ, אלא שהממשלה היא שהחליטה להביא את "אלטלנה" בתקופת ההפוגה. אחרת "אלטלנה" לא היתה באה.

עם קבלת ההחלטה המשמחת החלו השיחות על הורדת הנשק וחלוקתו. כאן מתחבר חוט השקר הרשמי. סופר לעם, כי אנחנו דרשנו את הנשק "בשביל עצמנו". אין שקר נתעב מזה. פשוט, לא היה לנו עוד (פרט לירושלים) בשביל מי לדרוש את הנשק. רוב חברינו היו כבר במסגרת הצבא; אחרים עמדו בחזיתות יחד עם יחידות צבא אחרות. אמנם … Continued

בשביל ירושלים דרשנו חלק מן הנשק. עשרים אחוז. זה נכון. ואנו מתגאים בהצגת הדרישה הזאת. אבל הרי דוקא דרישה זו נתקבלה ע"י משרד הבטחון, נתקלה כמעט ללא היסוס. אמנם בדיעבד, הוברר לנו, כי גם כאן היתה רמיה ובציעות. אחנונ, כמובן, דרשנו את החלק החמישי של נשקה של "אלטלנה" בשביל יחידות האצ"ל בירושלים, אבל משרד הבטחון … Continued

דבר זה הוברר לנו בדיעבד. אך אז, כמובן, האמנו להבטחת הממשלה, או נציגיה. ומאחר שהממשלה נתנה הבטחתה, הן נופל מן הדרישה כל שמץ של "חוסר-חוקיות". הממשלה נשאה ונתנה אתנו; הממשלה הסכימה. וכי זוהי "המרידה"?

באשר לנשק הנותר, לא דרשנוהו, כאמור, בשביל עצמנו, מאחר שהארגון הצבאי הלאומי לא היה קיים עוד כחטיבה צבאית, אלא עמדנו על חלוקתו הצודקת. ינתן הנשק הזה, אמנו, לצבא, אך ינתן בתוך הצבא, לגדודים המורכבים מבחורי אצ"ל, ולגדודים אחרים.