האדם חייב להיות חופשי לא רק בצורת חיו ומשלוח ידו, אלא גגם מקום-מגוריו ומקום עבודתו… בין אם המעביד הוא פרט ובין אם הוא הכלל, אין תת בידו את הסמכות לשלול מאת האדם את אחת מחרויותיו היסודיות: לבחור כרצונו את מקום עבודתו, את מתנאי קיומו.
אולם "חרות התנועה", "חרות היזמה" ו"חרות היצירה" אינן ממצות עדיין את המושג של חרות האדם בשטח הכלכלי. האדם – כל אדם – חייב גם להיות חופשי מן המחסור במצרכים חיוניים, שבלעדיהם אין הוא יכול להתקיים כאדם בתרבותי. צריך שיהיה ברור, כי אם היחיד לא יכול לאכול לשובע, ללבוש בגד ראוי לשמו, להעלות קורת-גג לראשו, ולתת: … Continued
יש להבטיח לכל אדם את "החרות מנישול", יש ליצור תנאים חברתיים, כלכליים ותחוקתיים כאלה, שבהם אי אפשר יהיה ליטול מן האדם ברוח שרירותי את מקור פרנסתו, ושום אד, אשר מקור פרנסתו נסתם אם בגלל סיבה אובייקטיבית, ואם בגלל איבוד, זמני או מתמיד, של כושר-העבודה – לא ירושה לסבול את חרפת המחסור במצרכי-יסוד. הקמת איגודים מקצועיים … Continued
אם נסתכל בעין בוחנת, נראה בימינו תהליךמחריד של שיבה לעבודת… עיקר התופעה הוא בחידוש השילוב של "המפרנס" ו"השליט". כמובן ישנם הבדלים בין הצורה הקדמונית של העבדות לבין צורתה המודרנית, הקיימת או העלולה לקום; אך ההבדלים הם כמותיים, לא מהותיים. במקום היחיד-השליט-המפרנס באה הקבוצה השלטת-המפרנסת. העבודה יכולה ליות פחות מפרכת, הלחם יכול להיות פחות צר, הענושים … Continued
צריך שיהיה ברור, כי תהיה המטרה המוזכרת אשר תהיה, ויהיו התנאים אשר יהיו, מיזוג סמכות השליט עם מעמד המפרנס – אחת משמעותו: עבדות.
