הסבה להתנגדות לקומוניזם אינה רק סבה קיומית אלא כבר מתחילה להתבסס על ביקורת כלפי אורח החיים – מניעת חרויות – ולאו דוקא שאלות בנוגע לעצם הקיום. לנין חזה, כי האימפריליזם, או כפי שהאמריקאים, ובעקבותיהם הרוסים, מעדיפים להתבטא, הקולוניליזם, לא יוכל אלא להרבות דכוי ישיר. אך המציאות המתפתחת טיפחה על פני התנבאותו. תהיינה הסבות אשר תהיינה, … Continued
הקומוניסטים, כמובן, היו הראשונים להשמעת דעות מתקדמות אלו. והנה קרה ההיפך הגמור ממה שהם כינו בנימה מוחצת, ההתפתחות האוביקטיבית. בדור שלנו נוספו עשרות מדינות חדשות; עמים, שאין מאחוריהם שום מסרת ממלכתית, קנו עצמאותם, גם אם צירי לידתה היו ממושכים. אלה השנויים היסודיים, החיוביים, החיוניים, אשר דובריו של העולם החפשי יכולים להעלותם על נס מול פני … Continued
מסתבר, כי, אם המדינה של ימינו תופסת את אזנו ואת עינו של האזרח, היא משתלטת על מוחו. בתחנת שידור, או בעתונות. מונופוליסטית, אפשר לשכנע המון אנשים כי עבדות היא חרות, או כי חרפה היא כבוד. בעוד מערכת שכנוע זו מכה על הקדקד, זורם הזהב, הצהוב או השחור, מרוסיה לארצות המבקשות אותו, או המוכנות לקבלו. והוא … Continued
אלה שאינם תומכים במפא"י ואינם מובחרים בה – והם הרוב המכריע של האומה – נתנסו בשלטונה בעוד היא מיעוט פרלמנטרי. הם יודעים לא רק על מעשים מסויימים, אלא גם על מגמות מסויימות שהיו הופכות למעשים, אלמלא נושאיהן לא היו במיעוט, ולא ידעו זאת מתחילה, ולא חרדו מפני הקטנתו, העלולה להיות באחד הימים, תלולה, או אף … Continued
מה הריסון והאיזון אצלנו? חוקה אין. מסורת ממלכתית אין. מגמות טוטליטריות ברורות ישנן. שלטון, מפלגתי למעשה, על המשק קיים, מתרחב והולך. מלבד האופוזיציה, עליה ידוע, כי, בשעת הצורך, היא מסוגלת לגלות התנגדות, שהדה יגיע לכל בית (אך הרוב, בכל זאת, קובע*, אין לנו ריסון קונסטיטוציוני. המעצור היחיד הוא היות המפלגה השלטת במיעוט. העם עדיין לא … Continued
