בהעלותנו את הבעיה הזאת בפני בית הנבחרים של מדינת היהודים, חברי הכנסת, איננו יכולים לדעת, אם דברינו ישפיעו. אבל שתיקתנו בוודאי היתה משפיעה – להמשך המאסרים, להמשך הרדיפות. בני החורין בחלקי תבל שונים אינם יכולים לעשות הרבה. זו האמת. אבל הם יכולים לעשות דבר אחד גדול – לא להחריש. ואני מציע לכנסת שלא להחריש.
רבוי מפלגות אינו נושא עמו ברכה; אך אין אמת בטענה, כי הוא לא רק תוצאה של דעות שונות, אלא גם סבה להתפוררות חשוכת מרפא. אם רצון הקיום וחוש הממלכתיות חיים בנפש האומה, יכולה לקום, ביחס לכל ענין גדול, מכריע, גורלי, אחדות לאומית רבת עצמה. ישראל, בדור הזה, ראו אחדות כזו שנוצרה לא בכפייה אלא מהחלטתם … Continued
הצעתנו המקורית, ככתבה וכלשונה, אמרה: "הכנסת קובעת:
1. בעית הפליטים הערביים הארצישראליים נוצרה באשמת המנהיגים והשליטים הערביים שאסרו מלחמת תקפנות והשמדה על מדינת ישראל.
2. מדינת ישראל, שקבלה מאז הקמתה למעלה ממיליון פליטים יהודיים, ובתוכם כמחצית המיליון מארצות ערב, אינה יכולה להחזיר לשטחה את הפליטים הערביים; החזרתם היתה מסכנת את עצם קיום המדינה.
