עם הוא בבחינת משפחה. כלל זה חל, או צריך לחול, במיוחד על העם היהודי. משנאינו בכל הדורות, הקמים עלינו לכלותנו, גרמו, או צריכים היו לגרום, לתחושה זו. אבל משפחה, לא זו הנוצרת מתוך קירבה, אלא זו שהיא הקירבה עצמה, היא תמצית המותר בין האדם לבין הבהמה.
במלחמתם של אחינו הגבורים ובעזרת אלוהי צבאות זכינו להגיע לאתחלתא דגאולה. את צוואתם במותם נשמור ונקיים עד אשר נזכה להגיע לגאולה השלמה של העם והמולדת.
אולי ישנם בישראל אנשים המוכנים לקוד בפני השררה, אף על פי, ואולי משום, שעריצתית היא; אך אני החתום מעלה, תלמידו של זאב ז'בוטינסקי, אינני נמנה עליהם. מכבד אני כל אדם וכל זכות. אקום בפני שיבה. אך בז אני לשררה ולהתנשאות ולזדון לב ולסילוף האמת.
עודנה קיימת, למרבה התמהון, מידה ניכרת של חוסר ידיעה, או הבנה, של המסד הפרלמנטרי הקרוי הצעת אי-אמון. מילא, אם מנהיגה של מפא"י מציע, כי ההצבעה על הצעה כזו תידחה לישיבה אחרת של בית הנבחרים, אפשר להבין, גם אם קשה לסלוח, את הבערות המלווה כהונה ממלכתית רמה… …רק מי שאינו יודע כללים פרלמנטריים יסודיים, יכול להציע, … Continued
מלמתנו אינו מסע נקם, אלא מלחמת שיחרור היסטורי; ובקרב יש – ומפילים, ויש – ונופלים, וחובה להמשיך עד הנצחון. אולם חיי החיל השבוי קודש המה. אנחנו בקרבות ההם לקחנו שבי מאות קצינים וחילים בריטיים, ומעולם לא הורמה ידו של חייל עברי מן המחתרת על חיל זר שבוי.
