בשנת 1943 או 2, נפגשתי בפעם הראשונה עם איש צעיר בביתו של אחימאיר, מורנו ורבנו, זכר לוחם לברכה. מאז התאהבתי בו. אחר כך באה תקופת המחתרת ונלחמנו יחדיו וראיתי אותו פעם אחת במחתרת. והוספתי לאהוב אותו. ואחר כך קמה מדינת ישראל ויצאנו מן המחתרת.וידידי, חביבי חזר מאריתריאה ועוד גברה אהבתי אליו. פשוטו כמשמעו, כאהוב אב … Continued
עכשיו אני אספר מדוע. כלל קבעתי לי. הוא יחיבני עד היום. והיה אם יקום איש מן המחתרת ויתקיפני או אפילו ישמיצני ואפילו יגדפני ויחרפני – לעולם לא אשיב מלה אחת. במערכת הבחירות האחרונה קם איש מחתרת שאני לא יכולתי להכיר אותו, אולי ראיתי אותו פעם אחת אבל אנילא יכול לזכוראת כולם כמובן, והוא פרסם מכתב … Continued
נו, זהו הנאופים כמובן. ותבוא הברכה עליו. ולא השיבותי לו מילה אחת. ומול כל ההשמצה הזו תמיד אזכור לו חסד נעורים, איש המחתרת אחי למלחמה. בימים ההם. ובכן, גם לשמואל תמיר ידידי לא השיבותי מלה אחת, כל 10 השנים והוא יודע את זאת. אחר כך, שבו ונתקרבו הדרכים. והרי הוא יושב פה ושומע אותי. וששקמה … Continued
שמואל, משתשוב תהא זו שנת 1948- כלום לא קרה בינינו. כל האהבה הזו שהיתה בלבי, מאז ראיתיו בפעם הראשונה אצל אחימאיר ועד שובו מאריתריאה בכל חידושה. וכך הוא שב.
וכאשר כך אנחנו איננו פוסקים מלקרב. אבל לא הגענו לשלטון, נו, קשה, קשה. אבל כן אחננו מוסיפים להשפיע.
