היתה אז תקופת מעבר, לא של שלווה אלא של מלחמת דמים נגד האוייב, בה האצ"ל עמד, על יחידותיו ונשקו, בהתאם להסכם, ובהסכמת הממשלה הזמנית, לה קראנו "ממשלתנו", אף אם לא נבחרה, ובה אף לא עלה על דעתנו לבקש מקום בשבילנו. יתכן, כי היום קצת קשה להבין את משמעותה, בייחוד בשביל אנשי מחתרת שבעי רדיפות, של … Continued
אבל עובדה היסטורית היא. כי היה משא-ומתן הושג הסכם מלא, מתוך ידיעה ברורה, כי בירושלים שלא הוכרזה עדיין כחלק של מדינת ישראל, יוסיף להיות קיים וגדוד האצ"ל, כפי שהמשיכו בקומם ההגנה ולח"י, כמובן עדי הכללתה בשטחה הריבוני של המדינה. והשאלה הפשוטה, שיש להציגה אף היום, היא: מה היה ענייננו להפר הסכם כזה שהיה רצוי ומכובד?
בראשון ביוני 1948, באשר מר גלילי, חתמנו על ההסכם. היה בו, בין השאר, סעיף, מובן מאליו בעינינו, על מסירת הנשק, שהיה עד אז בידינו. לידי הצבא. מסרנוהו. היחידות, שהלכו לצבא, באו למחנותיו על נשקן. בנקודה זו לא הושמעה עד היום שוןם טענה, כמו כן הוסכם, כי מקורות הרכש שלנו יועמדו לרשותם של נציגי הצבא.
כאן בא מר גלילי בטענה, אותה השמיע בשעתו גם מר בן-גוריון, כי חברינו בפריס לא העמידו לרשות שליחיה של הממשלה הזמנית את הקשרים שלהם. לטענה זו השיבו בפרוטרוט ידיד אלינו לנקין, מפקדה של אלטלנה ושמואל כ"ץ, שליחינו באירופה בימים ההם. אבל גם מר גלילי השיב עליה. הוא סיפר, כי ימים מספר לאחר חתימת ההסכם בינינו, … Continued
נהפוך הוא. קיימונו עד תום. על הפלגתה של אלטלנה נודע לי, בפעם הראשונה, מרדיו לונדון. לא סמכתי על ידיעה זו. מתוך חרדה שלחתי מברק לשמואל כ"ץ בו הוריתי לבל תפליג האניה. רק כעבור שלושה ימים – כזה היה הקשר בימים ההם – קיבלתי תשובה, כי מברקי הגיע יום לאחר ההפלגה. ואם יש ברצוננו לעכב את … Continued
