רוחכם תהיה עמנו גם במבחן גורלי זה. אלהי צבאות יהיה בעזרנו, בזמן זה, כפי שהיה בימים ההם. לא נתיר עוד לקלגס אכזרי לרמוס אם יהודיה וילד עברי. נציל את עמנו מידי אוייב תקפן השואף להשמידנו. נבטיח את חיי האומה וחרותה בארץ אבותינו. זאת השבועה ע קברותיכם הקדושים. נקיימנה. כה יתן לנו האלהים וכה יוסיף".
אתה המפקד אשר בתור זה קבע ראשון את הכלל: לא רק קדימה אלא אחרי – הלוחמים! מופת זה יעמוד לחיילי צבא ישראל, גיבורי החיל הניצבים מול פני האויבים האכזרים. אם תגיע שעת ההכרעה והמערכה – בעזרת אלוהי צבאות נפיצם ונדבירם, ועם ישראל יחיה ויהיה בן-חורין בארץ אבותיו.
אם תגיע התנגשות בין המחנות, על העולם כולו לדעת, כי היהודים ילחמו כפי שלא נלחם שום עם מאז ימי המכבים והריני אומר במפורש: לא מימי בר-כוכבא אלא מימי המכבים, כי במערכה זו, אם תבוא, נדביר את תוקפנות האויב והנצחון יהא עמנו, כמו בימים ההם, כן בזמן הזה
שוב עלינו לציין שאיננו רוצים בשפיכות דמים. עורקי העם הזה יבשים מדם. אך יודעים אנו, כי האויב זומם למחות את מדינתנו מעל המפה – ואנו לא נשלים בשום פנים ואופן, עם שפיכת דם יהודי בארץ אבותינו. זאת היא האחדות הלאומית המכרעת החייבת להיות בימים אלה מנת חלקנו.
ייתכן, כי יש צורך לקבוע איזו הגבלה עצמית על האזהרות, החוזרות ונשנות, מול מקושים ופיצוצים תכופים, כיאנחנו נבחר את הזמן וכו'. מיעוט מעשים וריבוי דברים, אין בהם, כדי להרתיע את האוייב לא מפני פעולות איבה ולא מפני איום בהרחבתן. את צרכי התעמולה בבית יש לשעבד לענייני הבטחון הלאומי; לא להיפך. באשר לכוונות, מיהו בין מנחשינו … Continued
