שתי מילים נגזרו, בשפתנו המדוברת, מן הלאום: לאומיות ולאומנות. בלשון עמים זרים אין הבחנה כזו. אחת היא המילה בה הם משתמשים: נציונאליזם, או על פי המבטא האנגלי, נציונאליזם. משום כך צריך היה הרצל להסביר, בשעתו, כי יש לדעת להבחין בין הנציונאליזם החיובי, שמקורו באהבה, לבין השלילי, שמניעו בשנאה. בעברית, לאומיות היא בפשטות, אהבת עם. חיבת … Continued
תוקפנות איננה נותנת שום זכות.
היסוד, העיקר והמקור: הזכות, הזכות למולדת.
שנים מספר אמר נציג דיפלומטי של מדינה חשובה: ׳׳חוששני שהישראלים מתאהבים בשטחים׳׳. השיבותי לו: איזו התאהבות? האם אין מתאהבים, אם אוהבים? זו מולדת, זו אם.
אדוני היושב-ראש. אומות העולם אומרות ״כותל הנהי״. אנחנו היהודים מעולם לא קראנו לו כך. אנחנו תמיד אמרנו, גם בגולה, אף בשפתה, ״הכותל המערבי״, כלומר חומת המגן החיצונית לבית תפארתנו. אבל זה נכון שבמשך דורות, במשך תשע-עשרה מאות בשנים, ספגו האבנים המקודשות והמקדשות האלה את דמעותיהם של בני עמנו, על הבית שנחרב ועל החומות שנותצו, עדות … Continued
