שוויוניות או תמורתיות

בדרך כלל מסתיימת כל שביתה בפשרה בין אלה שהכריזוה, לבין אלה שנגדם היא הוכרזה. ותמיד אפשר לתמוה, אם אי אפשר היה להשיג את אותה פשרה עצמה, או דומה לה, בלי שהעובדים יידחפו להפסקת העבודה, או בלי שיחליט עליה. דומה ולא נמצא עדיין הסבר הגיוני לשאלה זו לא רק אצלנו אלא גם באומות אחרות. בסכסוכי שכר, כמו בכל חילוקי דעות אנושיים, יש פסיכולוגיה ולא רק מעות. יורשה לי גם לומר, ביחוד היום, כי האחרונים לאחוז בנשק השביתה צריכים להיות העובדים מן הסוגים הבאים, ובזה הסדר: רופאים, מורים ומהנדסים. ובסדר ההסבר לו.